עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המעביד מרוצה - מה עם העובד?
 

המעביד מרוצה - מה עם העובד?

מאת עלי קדם, 21/7/2013

 

היעדר מעמד של עובד (שכיר) מותיר את החבר בקיבוץ הדיפרנציאלי ללא כל ההגנות שיש במקום עבודה מאורגן

 

לאחרונה התבשרנו שבית הדין הארצי לעבודה פסק, כי בין החבר לקיבוץ אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד, הן בקיבוץ השיתופי (שם זה כמעט מובן מאליו) והן - וכאן החידוש - בקיבוץ המתחדש. הפסיקה ניתנה בהתייחסות לתביעה של חברת אפיקים לשעבר נגד הביטוח הלאומי, בה טענה החברה כי היא זכאית לדמי אבטלה. מן הפסיקה נובע כי אותה חברה, כמי שעזבה קיבוץ, אינה זכאית.

 

לכאורה - סיבה למסיבה. לא בכדי הצטרפו לתביעה כמשיבים (לצד הביט"ל) גם קיבוץ אפיקים וגם התנועה הקיבוצית. עמדתם ברורה, שהרי הכרה ביחסי עובד מעביד בקיבוץ עלולה חלילה להביא לגל של תביעות שהקיבוצים לא יוכלו לעמוד בהן. אם כך, ברור שהפסיקה היא "לטובת הקיבוץ", במידה שניתן להפריד בין הקיבוץ לבין חבריו. אך האם היא גם לטובת החבר? זאת כבר שאלה אחרת לגמרי.

 

דומה שלפנינו עוד תחום שבו הקיבוץ המתחדש מנסה "ללכת בלי ולהרגיש עם" או להיפך. פסק הדין קובע כי "מהתקנות המתייחסות לקיבוץ המתחדש עולה כי עקרונות העבודה העצמית, השוויון והערבות ההדדית שעליהם מושתת הקיבוץ השיתופי מתקיימים גם בקיבוץ המתחדש" (הציטוט מתוך מכתב של משרד עו"ד שלמה כהן המתייחס לפסק הדין). אלא שכל מי שחי בקיבוץ מתחדש, ועוד זוכר קצת את מה שהיה בקיבוץ השיתופי, יודע שמדובר ב"חיה" שונה לחלוטין, ואין כלל להשוות בין הערבות ההדדית המלאה והגורפת שהייתה בשיתופי, לבין זו "הרזה והדלה" הנהוגה במתחדש.

 

אם להתמקד בדמי אבטלה, הרי שלמיטב ידיעתי לפחות בחלק מהקיבוצים המתחדשים, אם לא ברובם, רשת הביטחון לחבר שאינו עובד מובטחת רק לזמן מוגבל, בדרך כלל למספר חודשים. מדובר בכל מקרה בהכנסה מינימלית שמאפשרת בקושי לקנות אוכל ותרופות. אבל גם זו, כאמור, מותנית ומוגבלת בזמן. מה יעשה חבר שלא מצא פרנסה אחרי חצי שנה? מן הסתם הנושא יבוא ל"וועדה" ול"וועד", ושם יחליטו על גורלו, שהרי זכויות אין לו - הוא תלוי ברצונם הטוב של בעלי זכות ההחלטה. וכדאי להזכיר, לא כ"עליהום" אלא כעובדה אמיתית ופשוטה, שאת רוב הקיבוצים מנהלים כיום מנהלים חיצוניים, שכבר אין להם סנטימנטים ל"מה" או ל"מי" שהיה. ושוב, זה טוב לקיבוץ, אבל לא בטוח שגם לחבר הנפגע.

 

זאת ועוד: היעדר מעמד של עובד (שכיר) מותיר את החבר ללא כל הגנות, המוקנות לו לפחות במקום עבודה מאורגן. החבר בקיבוץ המתחדש נתון לשרירות ליבו - או אם תרצו ברצונו הטוב - של מנהל הענף שלו. זה האחרון יכול להיטיב עם החבר (העלאת בשכר) או שלא. ויכול גם לפטרו מהיום למחר, כמובן אחרי "ההליך התקנוני" המתבקש. הראשונים להינזק יהיו "מעמד הביניים" הקיבוצי, ובמקרה שלנו - דור הביניים, בני ה60 פלוס מינוס, מי שהחזיקו את הקיבוץ על כתפיהם במשך עשרות שנים. אז יהיה איזה שימוע, ועוד שניים שלושה מנהלים או דירקטורים יהנהנו בראש וימלמלו שאין ברירה, צריך להתייעל, והחבר שלנו - אולי בן 50, 60 או יותר - אחרי שעשה את שלו - ילך הביתה. שהרי צריך לזכור שאין לו מעמד של עובד, ולכן אין לו שום הגנה, והוא חשוף ל"פיטורי ייעול" בכל עת.

 

השאלה היא: אם המערכת כבר מתנהגת "כמו בחוץ" מבחינת האיומים על החבר העובד - מדוע לא להעניק לו גם זכויות והגנות בהתאם. גם אם לא רוצים, מטעמים משפטיים שונים, לקרוא לילד בשמו, אין זה פוטר את הקיבוץ והתנועה מלמצוא את הדרכים החוקיות להגן על החבר על ידי החלטות מחייבות. מומלץ לפעול, לפני שגם בחצר שלנו תתפרץ המחאה החברתית.

 

למאמרים של עלי קדם
מחבר
נכתב בתאריך
21/7/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו