עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (26)

 

לאן מכאן (26)

מאת חן יחזקאלי29/4/2013

 

בהשראת הרעיון כי ישראל היא מדינת היהודים נעשו כאן מעשים נאצלים. וגם כאלה שבכלל לא. עצמאות ישראל ב'

 

יום אחד אמר לי מאור בני שאמו העליבה אותו בכך שסירבה לתת לו דבר מה שרצה. אמרתי לו: היא אכזבה אותך, אבל לא העליבה. רציתי ללמדו להבחין בין אכזבה לעלבון, ושלא בכל פעם הוא חש עלבון זה אומר שהצד השני באמת נהג בצורה מעליבה. חבריי אומרים לי כי זוהי הבחנה פילוסופית גרידא, כלומר, אין לה כל חשיבות מעשית.

 

בישראל נהוג לזלזל בהבחנות. זו טעות. למשל, רוב חבריי סבורים כי רעיון הפרדת הדת מהמדינה הוא הרעיון המקובל בדמוקרטיות המערביות. אני מתקן אותם: הרעיון המקובל במערב הוא אחר, כי במערב מקובלת ההבחנה בין דת ללאום ואתה עקרון ההפרדה בין מוסדות הדת (או הרשות הדתית, או הכנסייה, או הרבנות) לבין מוסדות הלאום (או הרשות המדינית, או המדינה, או השררה). חבריי אומרים לי גם על כך כי זוהי הבחנה פילוסופית גרידא. או, למשל, למשל, רוב חבריי דוגלים בדעה כי ישראל היא מדינה יהודית. אני שואל אותם, האם כוונתכם לומר כי יש לה צביון יהודי (רבים מאזרחיה יהודיים, שפתה עברית, חגיה יהודיים, והיא מחויבת לשלום היהודים ולשימור המסורות היהודיות) או כי היא מדינת היהודים? כשאני שואל שאלה זו, שוב הם אומרים לי כי זוהי הבחנה פילוסופית גרידא.

 

איני יודע כיצד הם יכולים לומר זאת במצפון נקי. אמנם אמת: בהרשאתו או בהשראתו של הרעיון כי ישראל היא מדינת היהודים נעשו בישראל מעשים נאצלים עד מאוד. אך נעשו ועדיין נעשים גם מעשים אחרים, לא נאצלים בכלל. בהרשאתו או בהשראתו של הרעיון האמור ישראל מפלה בין אזרחיה ורומסת את זכויותיהם; בהרשאתו או בהשראתו מגורשים אנשים מאדמותיהם וילדים מבתיהם; בהרשאתו או בהשראתו פקידי ממשל (שקוראים להם בטעות "רבנים") פוסקים הלכה ומפשפשים באילן היוחסין של כל מי שמבקש להגר לישראל, ממש כשם שעשו גדולי צוררינו בכל הזמנים; בהרשאתו או בהשראתו נמנע הרמטכ"ל מלהניח דגלון על קברו של חייל שהיה ספק ביהדותו; בהרשאתו או בהשראתו מתייחסת ישראל אל יהודי העולם כיהודים פגומים ושוללת את השתייכויותיהם הלאומיות תוך שהיא דורשת מהם להפגין נאמנות כלפיה, ובכך מלבה, ממילא, את האנטישמיות בארצותיהם; בהרשאתו או בהשראתו מסיתה ישראל את קהילותיה היהודיות זו נגד זו סביב השאלה מיהו היהודי האמיתי, ובכך מלבה שנאת אחים; בהרשאתו או בהשראתו של הרעיון כי ישראל היא מדינת היהודים מתנה ראש ממשלתנו כל משא ומתן עם אויבינו על שלום בכך שאף הם יקבלו את הרעיון עצמו; בהרשאתו או בהשראתו בצעה ישראל גירושים המוניים ורציחות של חפים מפשע במלחמת קוממיותה, ובהרשאתו או בהשראתו היא אוסרת את הדיון על כך עד עצם היום הזה.

 

כל זה נעשה, כאמור, בהרשאתו או בהשראתו של הרעיון כי ישראל היא מדינת היהודים. שעל כן נראה כי ההבחנה בין הקביעה כי ישראל היא מדינה יהודית מבחינת צביונה הכללי לבין הרעיון כי היא מדינת היהודים, היא בעלת חשיבות עצומה: היא אולי פילוסופית, אבל לא גרידא. בשום אופן לא גרידא. כאמור, איני יודע. יכולים אנשים, במיוחד כאלה השייכים למחנה ההומניסטי והפרו-דמוקרטי, להמעיט בחשיבותה של הבחנה זו במצפון נקי.

 

שעל כן יש לומר, באומץ וללא גמגום: ישראל היא אמנם מדינה יהודית בכל מיני מובנים, שחלקם חשובים מאוד (כמו, למשל, המחויבות להילחם נגד שנאת הזר, נגד הגזענות, נגד הלאומנות ונגד כל מה שיכול להוביל למעשים כגון אלה שאנו עצמנו היינו קורבנותיהם). בודדים בלבד בקרב המחנה ההומניסטי והפרו-דמוקרטי בישראל אכן אומרים כך בפה מלא: אנו זקוקים לעוד רבים כאלה, ולא מסיבות פילוסופיות גרידא.

 

ההבחנה כי למרות צביונה היהודי ולמרות מחויבותה היהודית ישראל אינה שייכת ליהודים, פותחת פתח לשאלה: למי אפוא שייכת מדינת ישראל? שאלה זו היא השאלה האסורה ביותר בישראל, ועם זאת הנחוצה ביותר לקיומנו: בלא שנקיים בה דיון פתוח וכן, כך נראה לי, אין לנו תקווה. אפילו מאור בני החמוד הבין זאת ביחס להבחנה בין תחושת העלבון שלו לבין הקביעה כי הצד השני אכן התנהג בצורה מעליבה. למחרת אותו היום הוא שאל: אבא, מה זה להתנהג בצורה מעליבה?

  

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 16 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 17 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 18 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 19 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 20 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 21 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 22 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 23 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 24 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 25 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב בתאריך
29/4/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו