עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (25)

 

לאן מכאן (25)

מאת חן יחזקאלי15/4/2013

 

לעתים, הניסיון לרצות בטוב שבכל העולמות, משאיר אותנו עם הרע שבכולם. עצמאות ישראל (א)

 

היום הכעיס אותי בני מאור כל כך שהרמתי עליו את קולי עד שנבהל ופרץ בבכי. כשניסיתי להסביר לו מדוע צעקתי, הודיע שאינו מוכן להקשיב לי עד שאבקש סליחה. ביקשתי סליחה, עדיין באותו טון כועס. הוא השיב, "זה לא שווה לי כלום כי אתה מבקש סליחה ובאותו זמן צועק".

 

חז"ל אמרו: "אם יהא שרץ בידו של אדם, אפילו טובל בשילוח ובכל מי בראשית, אינו טהור לעולם. השליך שרץ מידו, עלתה לו טבילה בארבעים סאה, וכן הוא אומר (משלי כח) 'ומודה ועוזב ירוחם'..." (תוספתא, מסכת תענית א, ח. ראה גם, בבלי, תענית טז, א).

 

כולנו טובלים ושרצים רבים בידינו. אנו זועקים נגד כפיה דתית, אך מרשים למדינה ואף דורשים ממנה שתפסוק בענייני ההלכה הדתית היהודית. ואנו חושבים שזה בסדר היות שאנו מתנגדים רק להתערבות הדת בענייני המדינה (דבר שאין כל דרך למנעו) אך לא להתערבות המדינה בענייני הדת (דבר אשר ניתן למנעו בקלות, ואף נהוג למנעו בכל הדמוקרטיות המערביות). אנו זועקים נגד אפליה דתית אבל עומדים על כך כי ישראל היא מדינתו של עם אשר חלק גדול מאזרחיה אינם בניו. ואנו חושבים שזה בסדר היות שאיננו מתכוונים לכך ברצינות. אנו זועקים נגד עוולות חברתיים מכל הסוגים אך מקבלים בשקט מופתי את האיסור שאסר שר החינוך על מורים בבתי הספר לשוחח עם תלמידיהם על העוולות אולי הקשים ביותר שעוללה מדינת ישראל בתולדותיה. ואנו חושבים שזה בסדר היות שאנו "דמוקרטיה מתגוננת". אנו קוראים למנהיגינו להזמין את אויבינו למשא ומתן על שלום ללא תנאים מוקדמים, אך מקבלים כמובן מאליו שהם אינם מזמינים את אויבינו למשא ומתן כמעט לעולם, וכשהם סוף-סוף עושים זאת הם מציבים את התנאי, שהללו יכירו בנו כמדינה יהודית. ואנו חושבים שזה בסדר מסיבות שאני עצמי איני מצליח אפילו לנחש.

 

הרצון לטבול בעודנו מחזיקים את השרץ שבגינו אנו מבקשים לטבול הוא הרצון לאחוז את המקל בשני קצותיו. אולי הביטוי הציורי הקולע לו הוא הנוהג של נהגים בישראל לחנות על הקו שבין שני מקומות חניה כדי לתפוס את שניהם, או לנסוע על שני נתיבים בכביש כדי להחזיק לעצמם את כל האופציות פתוחות. במידה רבה זוהי מורשתה של הציונות המעשית, שדגלה בהצבת עובדות בשטח תוך התנגדות לדיון בשאלת הפרוגראמה שהעובדות באות לשרת. בהתאם למורשת זו לא התקיים בישראל דיון מעולם באף אחת מן השאלות שבעניינן מנסים כולם להציב עובדות: מה על ישראל לעשות עם יהודה ושומרון? מהן גבולותיה הרצויים של המדינה? למי מתושבי הגבולות הללו יש להציע אזרחות? באילו תנאים? מה תפקידה של המדינה ביחס לדת? מה צריך להות יחסה של המדינה לאזרחיה שאינם מכירים בה? מה צריך להיות יחסה של המדינה לקבוצת כל אזרחיה, כלומר לאומה הישראלית? אילו תנאים יש להציב בפני מי שמבקש להתאזרח? מהן חובות היסוד של כל האזרחים? באילו תנאים מותר ואף נדרש לשלול אזרחות? למי שייכת המדינה?

 

אין כל פסול לרצות את הטוב שבכל העולמות: אלא שלפעמים עצם הניסיון לעשות זאת משאיר אותנו עם הרע שבכולם. מאור בני יודע להראות לי זאת ממש כשם שאני יודע להראות זאת לו. לא נשאר לנו אלא לראות, כל אחד, את מה שאנו יודעים כה טוב להראות לאחר.

 

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 16 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 17 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 18 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 19 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 20 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 21 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 22 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 23 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 24 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב בתאריך
15/4/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו