עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עניינים
 

עניינים

מאת עזרא דלומי, 9/4/2013

 

הקרב על המניין: בין חדר אוכל לבית כנסת; ניר שיתופי? ניר צירופי! ולא לעולם אקזיט

שלמה

שלמה, כבר אחרי גיל שמונים, עובד בחניון שבו אני מחנה את רכבי בירושלים, מול בית האומנים שבמרכז העיר. הוא אנרגטי, משקיען, מתעקש ללוות כל רכב עד למקום החנייה, לכוון ולהנדס את הרווחים בין המכוניות, שכולן תהיינה בקו אחד, כדי שכל דלת תיפתח באופן שניתן יהיה לצאת ממנה בלי להתפתל ולהתכווץ. הכל טיפ-טופ, מדויק ומתוקתק. כמו רס"ר משמעת צה"לי, אבל כזה שבא בטוב.

 

שלמה הוא מן העולים יוצאי המזרח שהושמו בתחילת דרכם בקיבוצים. כמו בני משק, רובם הגיעו לשם שלא מבחירה. מי בכלל שאל אותם? ככזה הוא הובא עם חבריו ליראון של תחילת שנות החמישים, ממנו הוא זוכר את האוכל הדל - דייסת דורה דלילה ותאנים מהעצים שהותירו אחריהם ערביי האזור - את הברחשים (היום הם מכונים "חומיינים") שעקצו ללא רחם ואת השמש הקופחת בבריכות הדגים שנחפרו בעמק החולה.

 

שלמה הוא אדם דתי שגר בשכונת רוממה. דתי לא חרדי, שחווה את התחרדות סביבתו ואת הידלדלות הקהילה המסורתית שחיה שם - מי בדרך הטבע, ומי בשל פיתויי המחיר המוצעים לדירות בסביבה.

 

בוקר יום ראשון הוא זמן השיחה השבועית שלנו. לא התראינו מיום חמישי (שישי זה יום חופשי שלו) ויש על מה לדבר. בעיקר הוא מדבר על כמה קשה לקהילה שלו לגייס מנין לבית הכנסת הקטן והוותיק, מול הבניין העצום של החרדים שבאים במאות ובאלפים להיכל שלהם. "בסוף מצאנו מישהו שעבר ברחוב, ביקשנו ממנו שיהיה עשירי", הוא אומר. הכי קשה זה לתפוס את העשירי.

 

האמת, פעם חוויתי "על גופי" את המצוקה של שלמה. ערב שבת אחד רכבתי לשכונת רוממה ועצרתי ליד בית הכנסת כדי לומר לשלמה שלום. מיד הוצע לי להצטרף לתפילה. כיפה, כלומר קסדת רכיבה, הרי יש לי, אבל עם נעלי ספורט וחולצת טריקו וזיעה? זה מוגזם... הספקתי לראות את מיעוט המתפללים שם, מול הדוחק בבית הכנסת שמעבר לרחוב.

 

אבל שלמה וחבריו ממשיכים לחצוב בכל שבת בבוקר את העשירי למניין, כדי שיהיה קוורום.

 

***

בית כנסת הוא מקום תפילה, אבל הוא גם, כשמו, מקום התכנסות. זהו מקום התוועדות של הקהילה. מי שמרים את הראש מהסידור, יכול לגלות שהרבה "עניינים" מסודרים לפני ואחרי התפילות, לעתים גם במהלכן. זהו מוקד קהילתי חברתי עם קהל נאמנים המכיר בחשיבותו.

 

***

הקרב שמנהלים שלמה וחבריו על המשך פעילותו של בית הכנסת מזכיר לי, ולא במקרה, את המאבקים על המשך קיומם של חדרי האוכל בקיבוצים. מי שחשב עליהם במונחים כספיים בלבד, מיהר להציע להיפטר מהם, מבלי להבין שקהילה ללא "בית כנסת" היא פחות קהילה ויותר אוסף של אנשים. ומה יותר סמלי מכך שהדבר ניכר בעיקר בשבת שבה היווה חדר אכול מוקד מפגש לכל מי שאינם מתראים במהלך השבוע - פעילים, עובדי חוץ, סטודנטים - ועתה הוא ניצב ריק, שומם, כמו כל מרכזו של הקיבוץ; קיבוץ ובליבו שממה. מה ששלמה מבין, רבים מאיתנו לא הבינו.

זאב (ולוולה) שור

ניר צירופי

 

ולוולה שסיים את תפקידו כמזכ"ל התנועה הקיבוצית, נחת על כסא המנכ"ל של אגודת ניר שיתופי; שלום שמחון שסיים את שרות התמ"ת, נחת על כס היו"ר של "ניר שיתופי". מה יש בניר שיתופי שהופך את האגודה למחוז חפץ שכה רוצים להצטרף אליו? מה הופך את ניר שיתופי לניר צירופי? מה זה, נגמרו המקומות בקרן חבצלת?

שלום שמחון

 

הליכה לשדות ים

 

אקזיט נשמע לי כמו אקזמה. לא במקרה. אקזיט, כמו פיפי במיטה נעים כשעושים, קצת צורב כשמתעוררים. באקזמה נעים כשמגרדים, כואב ומגרד עוד יותר כשגומרים. באקזיט (יציאה) של מפעל מקבלים הרבה כסף במכה, אבל אחר כך המפעל כבר בבעלותו של מישהו אחר. תוכלו, אם הוא ירצה, להיות שכירים שלו.

 

דילמת האקזיט היא גם דילמת הרפתן: אפשר למכור את הפרה וליהנות מתקופה בשרית דשנה, שנגמרת במהרה, אפשר לא למכור וליהנות מחלב לאורך זמן.

 

חברי שדות-ים אמרו לא לקרן טנא (23%) בראשות ד"ר אריאל הלפרין, שלחצה ולחצה לעשות אקזיט למפעל "אבן קיסר" בציפייה ל"מכה" הגדולה. הלפרין, פעם יו"ר מטה הסדר חובות הקיבוצים, יצא ולא כל תאוותו בידו. חברי שדות ים לא רצו לוותר על נכס שאמור לבסס את עתידם וטוב שכך.

 

פעם, ככתב, הלכתי לראיין את הלפרין במטה הסדר הקיבוצים, שנמצא אז במרומי "מגדל המאה", ברחוב אבן גבירול בתל-אביב. תוך כדי ציפייה לראיון השקפתי בעניין על הסביבה שלמטה: רחוב בזל, רחוב ז'בוטינסקי, שד' עמנואל, שרידי שכונת סומל.

"מה אתה מסתכל כל-כך הרבה?", הוא שאל.       

"זאת סביבת ילדותי", עניתי, "אני מנסה לראות מה נשתנה".

"אל תגיד לי שלהורים שלך יש כאן בית", הוא אמר.

"דווקא יש", עניתי.

"טמבל, מה אתה עושה בקיבוץ?" הוא שאל לתדהמתי ומיהר לבקש: "את זה אל תכניס לראיון".

וזה ראש מטה ההסדר, שצריך לדאוג לקיבוצים, נאנחתי לעצמי... טוב ששדות ים שמו ברקס.

נכתב בתאריך
9/4/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו