עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (24)

 

לאן מכאן (24)

מאת חן יחזקאלי3/4/2013

 

כמה אחידות - ואיזו אחידות ובאילו עניינים - צריך בשביל שתוכל להתפתח אחווה

 

קראתי למאור בני החמוד את "דג הקשת במבצע הצלה" מאת מרכוס פיסטר. מסופר שם על חבורה של דגים בעלי קשקש כסוף מנצנץ המשחקים ביניהם והמסרבים לצרף למשחקם דג שאין לו קשקש אשר כזה. מאור נרעש: ככה לא מתנהגים. אם מישהו היה רוצה לשחק איתי, הוא הוסיף, הייתי מרשה לו להצטרף אם יש לו וגם אם אין לו קשקש מנצנץ.

 

הרעיון כי אנחנו יכולים לשתף פעולה ולחוש אחווה רק עם הדומה לנו מבוטא על ידי כל הקוראים לאחדות. באחד הפרקים הקודמים עמדתי על כך שהמילה "אחדות" פירושה גם אחווה (solidarity) וגם אחידות (homogeneity) (לאן מכאן 13), ולכן היא מבטאת את הרעיון שאחווה ואחידות קשורות זו בזו כל כך חזק שהן למעשה אותו הדבר ממש. הרעיון הזה הוא טעות, והוא נמצא מאחורי רבים מן האסונות הכבדים ביותר שידע האדם, ורבים ממעשי האכזריות הקשים ביותר שהוא ביצע.

 

בכך אני לא מתכוון לומר שאין שום קשר בין אחידות לאחווה: בטח שיש. כולנו חשים אחווה אוטומטית כשאנו פוגשים מישהו דומה לנו, במיוחד אם הוא דומה לנו בתכונה שבה אנו שונים מן הסביבה, והכי אם מדובר בתכונה שהסביבה עוינת לה. לפעמים אנו בעצמנו עוינים לתכונה האמורה או אנו מפחדים להודות בה בגלל עוינות הסביבה, ואז אנו מנועים מלבטא את אותה אחווה. זה מה שקרה למשל להומואים וללסביות במשך אלפי שנים. ובאמת היה צורך במספר הומואים שאינם עוינים את עצמם ושאינם מפחדים כדי לשבור את השתיקה האיומה הזאת וכדי ליצור תנועה של אחווה עולמית שתוכל לשתף פעולה על מנת לחלץ את ההומואים והלסביות ממצבם החברתי הקשה.

 

כיצד הם עשו זאת? הם עשו זאת על ידי שהם קראו לסובלנות ואף לאהדה כלפי השונה וגינו את גינויו. זאת אומרת, הייתה פה אחווה בין הדומים לצורך מלחמה נגד הרעיון שצריך להיות דומים כדי לחוש אחווה. (כן, אתם מוזמנים לקרוא את המשפט הזה שוב). זה בעיני סיפור פנטסטי ומרגש, וגם ההצלחה שלהם היא בעיניי פנטסטית ומרגשת. היום מוסכם בכל הארצות הנאורות - לא מעט בזכות אנשים שכאלה - שיש לא רק להיות סובלניים כלפי השונה אלא אפילו לאהוד אותו, כי החברה האנושית זקוקה לגיוון. אנו זקוקים לאנשים שמנהגיהם שונים משלנו, וכן השקפותיהם, סגנונם, טעמיהם, דתם, תרבותם, גילם, מינם, מגדרם, העדפותיהם המיניות והאחרות, המראה שלהם, צבע עורם, וכל דבר אחר בהם. אחידות היא לפעמים טובה ולפעמים רעה, אבל אני נוטה לחשוב שהיא יותר רעה מטובה, ועל כל פנים, שלדרוש אותה או לקרוא לה זה כמעט תמיד רע.

 

יש מקומות בעולם שבהם הרעיון כי גיוון הוא טוב כבר הגיע ונקלט, ויש מקומות שבהם הוא טרם הגיע, ויש מקומות שבהם הוא הגיע אך לא נקלט. ויש גם מקומות, כמו ישראל, ששם מעמידים פנים שהוא נקלט. למשל, בישראל נהוג להביא את העובדה שבישראל יש גיוון תרבותי, מה שאמת, כראיה לכך שבישראל יש אהדה לגיוון תרבותי, כאילו פלורליות מעידה על פלורליזם, מה שאינו אמת בכלל. לי הייתה פעם ידידה שכתבה ספר על היחס אל "האחר" בישראל – הדיבור על "האחר" הוא מאוד טרנדי בעולם, כנראה בעקבות הפילוסוף הצרפתי-יהודי עמנואל לוינס. בספר שלה "האחר" הוא מילה כללית לציון היהודים יוצאי צפון אפריקה והחרדים. על הערבים היא אינה מדברת כלל - היא אפילו לא אומרת עליהם שהיא אינה מדברת עליהם: הם פשוט אינם קיימים. כמה חבל.

 

אם אנחנו מקבלים שצריך איזושהי אחידות בשביל שתהיה אחווה, אז אפשר לשאול, כמה אחידות - ואיזו אחידות, ובאילו עניינים - צריך בשביל שתוכל להתפתח אחווה. זוהי שאלה רצינית וחשובה מאוד, וזה מדהים בעיניי ומצער נורא שאף אחד אינו שואל אותה. מאור בני החמוד מתחבר בקלות עם אנשים קשישים ממנו בשמונים שנים, ומשוחח בידידות עם כלבים, עם חתולים ועם בובות של מפלצות. אני משער שאם נשאל אותו את השאלה הזו הוא יגיד, אני לא יודע על מה אתם מדברים.

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 16 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 17 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 18 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 19 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 20 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 21 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 22 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 23 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב בתאריך
3/4/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו