עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אישיות ייחודית וחד פעמית
 

אישיות ייחודית וחד פעמית

מאת אלישע שפירא, 20/2/2013

 

המעגלים המשותפים לרבים נפגשו והתחברו בדמותה של שוריקה ברוורמן, ובצירופם הם עיצבו את אישיותה הייחודית והחד-פעמית. לזכרה

 

בשבוע שעבר הלכה לעולמה אחת הנשים המופלאות שזכיתי להכיר, שוריקה ברוורמן מקיבוץ שמיר. פגשתי את שוריקה לראשונה כנער, אך היכרותנו המשמעותית התהוותה בתקופה בה שימשתי כמזכיר התנועה. קלטתי את דמותה כאחת מחבורת הלוחמים והפרטיזנים שלנו, אנשי הקיבוץ הארצי שהיו בין מנהיגי המרד בגטאות, הפרטיזנים, אנשי הפלמ"ח ובוני צה"ל. האנשים שבעינינו, בני הדור השני, היו חברים כמו כולם, אך תמיד ריחפה מעליהם הילה  מסוימת של אגדה. כאילו דבק בהם משהו מריח היער, עשן המדורות ואימי המלחמות ההן. בחבורה הזו היו יחד עם שוריקה גם רוז'קה קורצ'ק, אבא וויטקה קובנר, שלום חולבסקי, שמעון אבידן, נתן שחם, גידי אילת ורבים אחרים. זו הייתה חבורה מיוחדת של לוחמים יהודים שוחרי שלום. מי שלאחר שפשטו את מדיהם והחזירו את הנשק האישי, לסליק או לאפסנאות, השקיעו את עצמם בעבודה בשדה, בחינוך ובעיצוב חברה חדשה בקיבוציהם. כך נכון היה לדעתם לבנות  את המדינה הצעירה. שוריקה הייתה אחת מהם. היא לא הייתה גיבורה בעיני עצמה. היא חזרה וסיפרה לכולנו איך פחדה לקפוץ מהמטוס מעל אדמת אירופה הכבושה, ואיך נאלצו להביא אותה ליעדה בדרכים אחרות. "עשיתי את מה שהיה נכון לעשותו", אמרה, "כי אי אפשר היה אחרת...."

 

שוריקה שלי

 

שוריקה הייתה אישה של מעגלי שייכות רבים ומגוונים, כך שלכל אחד ממכיריה הייתה שוריקה שלו. היא הייתה חניכה וחברה מסורה בתנועת השומר הצעיר מנעוריה. היא הייתה חברה מרכזית בקיבוצה, שמיר, מהקמתו ועד יומה האחרון. היא הייתה חברה פעילה בתנועה הקיבוצית ובמפלגה, והכל באותה האחריות ובאותה המסירות, כפי שהייתה בפלמ"ח ובצה"ל, וכפי שהייתה אחת מחבורת הלוחמים בנאצים. המעגלים המשותפים לרבים נפגשו והתחברו בדמותה של שוריקה, ובצירופם הם עיצבו את אישיותה הייחודית והחד-פעמית. הייתה לה היכולת המאוד מיוחדת לשלב ולהכיל את כל המעגלים המשותפים, ויחד עם זאת להיות בעלת דעה עצמאית, חדה ואפילו תקיפה. והייתה לה היכולת להשתתף בכל המעגלים הקולקטיביים וביחד איתם, ולא בניגוד להם, להיות אשת משפחה חמה, אולי הציר המרכזי של משפחתה הרחבה. בעניין זה של המשפחה הרחבה, היה לשוריקה כישרון מיוחד לקרב וליצור תחושה של קירבה משפחתית עם רבים. כשאני שואל את עצמי על מה כה הערכתי ואהבתי אותה, נדמה לי שבאופן מסוים היא הצליחה לשדר גם לי, הצעיר ממנה חצי יובל שנים, משהו מאותה חברות פשוטה וישירה, משהו מהקשר החם, שהיה בו יותר מקורטוב של אימהות, מקבלת, דואגת ומפרגנת.

 

בקשתה של שוריקה

 

בפגישות המועטות שהזדמנו לנו בשנים האחרונות דיברנו על מה שקורה לנו, על החברים ועל התהליכים שעוברים על הקיבוצים, על הדאגה למדינה ולעתידה, והכל מתוך תחושה של שותפות עמוקה. שותפות להצלחות ולאכזבות. בסיומן של כל הפגישות מזדמנות הללו חזרה וביקשה שאהיה בין מספידיה כאשר תלך לעולמה. הייתה זו בקשה תמוהה ואפילו מביכה, אך מעבר למבוכה חשתי בבקשתה מידה רבה של פרגון ואמון. כאילו לא לעצמה היא מבקשת, כאילו למעני היא חוזרת ומבקשת. בשורות מעטות אלה אני ממלא את שהבטחתי לשוריקה בחייה, ואני עושה זאת באהבה רבה ובגעגועים לאישה כה מיוחדת.

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
20/2/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו