עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

משקל ומשקל סגולי
 

משקל ומשקל סגולי

מאת אלישע שפירא, 13/2/2013

 

ללא קשר וחיבור אמיתי לאוכלוסיות רחבות, לתקוות אנושיות, חברתיות ומדיניות משמעותיות, לא נשקול יותר מרחוב או שכונה בעיר בינונית

 

מעבר לברכות ואיחולי ההצלחה לאיתן ברושי על בחירתו למזכיר התנועה, אי אפשר להתעלם מהשאלות הקשות שהעלתה והציפה מערכת הבחירות למזכיר התנועה. שאלות שהתשובות עליהן אינן ברורות ובוודאי שאינן מוסכמות על הכלל. שאלות כמו: מה ייחשב למזכיר החדש ולכל מזכיר בעתיד כהצלחה? למה בכלל אפשר ונכון לצפות מהעומדים בראש התנועה? מה מכין ומכשיר אותם לתפקידם? ומה הם התנאים שיסייעו להצלחתם? מעל לצרור השאלות הבלתי פתורות, מרחפת השאלה הגדולה, שאלת טעם הקיום של התנועה. מה הוא טעם קיומה של התנועה הקיבוצית לעת הזו?

 

נדמה שבלי לשאול באומץ, לברר ולגבש מחדש הסכמות רחבות, למרות ומעבר לחילוקי הדעות, על תפקידיה ומטרותיה של התנועה הקיבוצית, לא יוכל אף מזכיר ולא תוכל הנהגת התנועה להצליח בתפקידה. משמעותה של תובנה זו היא כי אחד מתפקידיהם החשובים והדחופים של המזכיר הנבחר ושל הצוות שיעבוד איתו, יהיה להגדיר ולגבש מחדש את התשובה לשאלת טעם קיומה של התנועה. לרכז את מיטב הכוחות כדי לגבש הסכמה רחבה ככל האפשר ולנסח את תפקידיה העדכניים של התנועה. זה לא יהיה פשוט אל מול פערי ההשקפות, המחלוקות והשסעים המפלגים בין חברים, בקיבוצים ובתנועה, אך אסור להירתע מהקושי. מנהיגות אמורה להכיר בקושי ולעשות הכל כדי להפכו להזדמנות חדשה.

 

קרן העבר

 

התנועה הקיבוצית חיה שנים רבות על הקרן שנצברה בתקופת היותה תנועה של שליחות. תנועה שהובילה בהתיישבות, בחקלאות, בביטחון, בחינוך ובכל עשייה חשובה ומשמעותית. ההשתתפות הבולטת של חברי הקיבוצים בפוליטיקה ובמוסדות השלטון לא הייתה אף פעם ביטוי למשקלם האלקטוראלי. היא הייתה פרי משקלם הסגולי של הקיבוצים בהובלת המפעל הציוני. היא הייתה פרי הדוגמה האישית והקיבוצית, בהליכה לפני המחנה לכל משימה חשובה.

 

צריך לומר בגלוי כי האבות המייסדים, ידעו להיאבק על מה שהם ראו כאינטרסים החיוניים של הקיבוצים והתנועה. באופן אישי הם הסתפקו בדרך כלל במעט, אך כתנועה וכקיבוצים הם ידעו לשמור ולהיאבק על האינטרסים החשובים לדעתם. הם נאבקו על האחיזה בקרקע, על זכויות המים ועל התקציבים לבנייה, לביטחון, לחינוך ולכל דבר. הם עשו זאת בידיעה שבכך הם תורמים לקיבוצם ולתנועתם, ובאמונה שכך הם תורמים למטרות הגדולות שלשמן באו לכאן ובנו כאן את ביתם. הם לא היו מלאכים והם התהלכו על קרקע המציאות הממשית, ביודעם מה הוא מקור כוחם הציבורי והפוליטי. ואחרי הכל, גם להם היו כישלונות לא מעטים. המציאות הישראלית והמציאות הקיבוצית השתנו מאוד מאז, כמעט ללא הכר. אי אפשר ולא נכון יהיה לנסות לשחזר היום את מה שהיה נכון לפני עשרות שנים. אך חשוב לזכור את העיקרון: היכולת להשפיע והיכולת לקדם את מה שמאמינים בו ולשמור על האינטרסים שלנו, תלויה יותר מכל במשקל הסגולי שלנו ובקשר החי שנדע ליצור ולקיים עם חלקים משמעותיים של הציבור שמעבר לגדר שלנו.

 

תסמונת השתדלן

 

כ"שדולה", במובנה הצר, אנחנו לא שווים יותר מחלקנו באוכלוסיה. 70 אלף חברי התנועה הקיבוצית (יחד עם הקיבוץ הדתי) הם לא יותר מ-1.4% מהאלקטורט הישראלי. משקלה האלקטוראלי של ההתיישבות כולה אינו עולה על 4-5%, והאחוזים הבודדים הללו מפוזרים על פני כל הקשת הפוליטית והחברתית. מעבר לכך, כולנו יודעים עד כמה יכולים להיות שונים ואפילו מנוגדים הצרכים והאינטרסים של חלקי ההתיישבות השונים: צפון ודרום, פריפריה ומרכז, המשק השיתופי מול המשק המשפחתי ועוד, ניגודים מניגודים שונים. צריך להבין ולהפנים את העובדה כי ללא תרומה ומשמעות מעבר לקיום המיידי, ללא קשר וחיבור אמיתי לאוכלוסיות רחבות, ללא חיבור לתקוות אנושיות, חברתיות ומדיניות משמעותיות, לא נשקול יותר מרחוב או שכונה בעיר בינונית.

***

היה עצוב לעקוב אחר המאמצים לשכנע ולהסביר לנו כוחו של מי מהמועמדים למזכיר התנועה רב יותר בתפקיד "השתדלן", "המביא והמוציא במסדרונות השלטון אצל הגבירים". המזכיר הנבחר לא יהיה פטור מההתרוצצות במסדרונות השלטון, אך האופן בו יקשיבו לו שם והסיכוי שענייני הקיבוצים והתנועה יזכו להבנה, במסדרונות השלטון ובציבור, יושפעו במידה רבה ממי שנהיה. מדמותנו האמיתית ומיכולתנו להיות משמעותיים גם מעבר לחצרות הקיבוצים.

נכתב בתאריך
13/2/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו