עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (18)

 

לאן מכאן (18)

מאת חן יחזקאלי, 4/2/2013

 

שורשי אוויר פירושו יכולת לקחת מה שנראה נכון גם אם זה בא מן הכיוון הלא נכון. על הרווח שבספק

 

לפעמים מאור בני אומר, עכשיו אני כלב, או נמר, וכולי. לפעמים אני מגיב ואומר, הי כלב, בוא הנה, והוא משיב, אבא, אתה לא רואה שאני לא כלב, אין לי זנב, ואני מדבר, אני מאור. היכולת שלו להזדהות עם מי שהוא רוצה לפי בחירה מוצאת חן בעיניי.

 

לברטרנד ראסל הייתה יכולת כזאת. פעם הוא כתב חיבור בשם, "מדוע איני נוצרי". תוכן המאמר היה ביקורת על הנצרות, כמובן אך בעצם העובדה שהוא ראה לנכון לנמק מדוע אינו נוצרי (ולא מדוע אינו, נאמר, מוסלמי), הייתה מובלעת אהדה. ראסל לא השאיר את אהדתו לנצרות מובלעת, אלא אמר אותה מפורשות. גם אני רוצה לכתוב בביקורתיות אוהדת מדוע איני ציוני, ומדוע איני סוציאליסט, וגם לא דתי, ולא חילוני או כופר, וגם לא ימני או שמאלי או מרכז. אני רוצה לפגוש אנשים שאפשר לשוחח איתם בחופשיות על המחלוקות בין כל המחנות הללו, לומר דברים בעד עמדה מבלי להיות משויך אוטומטית למחנה שמייצג אותה, או נגדה מבלי להיות משויך אוטומטית למחנה הנגדי. ללבן בעיות מבלי להתחייב למחנות המייצגים צדדים בהן.

 

אבי ז"ל היה אומר: "זו הצרה שלך ושל בני דורך. אתם תלושים. אתם מסוגלים לאהוד אך לא להתחייב. אין לכם שורשים". הוא טועה: יש לנו שורשי אוויר. הוא היה בוטנאי, ולכן כל כך מוזר לי שהוא מעולם לא חשב על זה.

 

שורשי אוויר פירושו היכולת לקחת מה שנראה נכון גם אם זה בא מן הכיוון הלא נכון, ולמצוא טעם גם בהשקפות אווריריות, כאלה שאינן מישנות סדורות. ובאמת המשיכה שלי היא להשקפות ולרעיונות מסוג זה בדיוק. למשל, רעיונות הדמוקרטיה, מדינת הרווחה, הסוציאל-דמוקרטיה, המדינה-לאום האזרחית (כלומר זו השייכת ללאום המזוהה עם אזרחיה; בניגוד לכתוב בספרי לימוד האזרחות ישראל, כמובן, אינה כזאת). אלא שאפילו רעיונות אלו נראים לי תפלים כאשר חסידיהם מדברים עליהם כעל משנות סדורות ומסוגרות, אידיאולוגיות צרופות הכוללות תשובה (או, למזער, מפתח לתשובה) לכל שאלה ופתרון לכל בעיה רלוונטית שעשויה לעלות. או אז אני חדל להזדהות אפילו עם הרעיונות הללו. כי כל אהדתי להם נתונה בדיוק מסיבה זו - שהם מלאים בסימני שאלה, שהם נותנים לא תשובות ופתרונות, אלא פלטפורמה שעליה ניתן לדון בבעיות ובשאלות; ושהם אינם דורשים הסכמה אלא מאפשרים ליבון של מחלוקת.

 

אמנם כדי שתהיה פלטפורמה נדרשת הסכמה על הפלטפורמה עצמה, אך זוהי הסכמה מינימאלית: לא הסכמה גורפת על השקפת עולם מקיפה. מכאן גם השם הרווח לפלטפורמות אלו: "פלטפורמת מינימום", המנוגדת, אני משער, ל"אידיאולוגיה צרופה". או ל"משנה סדורה" תאמר: פלטפורמת מינימום היא חלק מאידיאולוגיה צרופה? ובכן: היא יכולה להיות. אבל היא יכולה להיות גם התחלה של פרויקט פתוח. כזה שמאפשר לנו לנסות ולטעות, לדון במחלוקות, ללבן ספקות. יכולתנו לעשות כדברים הללו היא הנותנת לנו תקווה. היא עומדת על הכרה בכך כי כולנו נתונים לבורות, לטעות ולספק. זהו הרווח שבספק. זהו בדיוק הדבר שפלטפורמת מינימום מציעה: הרווח שבספק. אידיאולוגיות צרופות מזמינות אותנו לוותר על רווח זה ומציעות בתמורה עולם ומלואו. אם ניתן לנו ללמוד משהו מניסיוננו הוא זה, שהן משקרות כולן. הגיהינום הוא גן עדן פחות ההנאה שבספק.

 

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 16 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 17 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

נכתב בתאריך
4/2/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו