עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (16)

 

לאן מכאן (16)

מאת חן יחזקאלי, 17/1/2013

 

אנו זקוקים למנהיג אמיץ אשר ישאל שאלות אסורות ואשר ילך עם הדיון לאשר יוביל

 

מאור בני מוקסם מחלוקת תפקידים של שררה. לפעמים הוא אומר, "עכשיו אני המפקד" או "המנהיג", "ואתה החייל", ולפעמים להפך. הכול לפי החשק.

 

בחיים הציבוריים מוסכם כי רצוי לבחור מנהיג בצורה קצת פחות שרירותית מזה. ובכן, מה נדרש ממנהיג? באופן מוזר, איש אינו שואל שאלה זו ברצינות. המועמדים לתפקידי מנהיגות שואלים אותה תדיר, אך בצורה רטורית בלבד, כדי לומר כי מה שנדרש ממנהיג הן אותן תכונות שבמקרה לגמרי הם ניחנו בהן.

 

איני מפקפק בכך כי המתמודדים על ראשות התנועה הקיבוצית ראויים שלושתם, וכי לכולם תכונות חיוניות ונדרשות. בכל זאת אני מבקש לומר מהי לדעתי התכונה האחת החיונית והנדרשת ביותר ממנהיג בכלל וממנהיג התנועה הקיבוצית בפרט: אומץ הלב לשאול שאלות הנוגעות לעניינים מרכזיים, ושבדרך כלל נהוג שלא לשאול.

 

עניין מרכזי כיום על סדר יומה של התנועה הוא המאבק עם מנהל מקרקעי ישראל על הקרקעות, מאבק שמנוהל הן בשם האינטרס והן בשם הצדק. מהו הקריטריון הצודק לחלוקת קרקעות? האם, למשל, יש להשאיר קרקע בידי מי שמחזיק בה ממילא שנים ארוכות? כמו, למשל, אנשי איקרית וברעם, וכמו כפרים רבים נוספים אשר גורשו ב 1948-9, ואשר לפחות על חלקם מוסכם כי לא היוו כל איום בטחוני, ואשר קיבוצים רבים קיבלו את קרקעותיהם לאחר גירושם? או כמו הבדווים בנגב? או, האם יש לתעדף את עובדי האדמה? במקרה זה, האם יש חשיבות לכך שרובם המכריע של חברי הקיבוצים אינם עובדים בחקלאות, וכמעט כל העובדים בחקלאות בקיבוצים כיום הינם עובדים זרים? או האם יש לתעדף את יישובי הספר? אם כן, האם ראש הנקרה ומצובה לא צריכות לוותר על קרקעות לטובת שלומי, ואדמית לטובת ערב אל עראמשה?

 

ועוד: אולי הבעיה היא בכלל זו, שמנהל מקרקעי ישראל מנוהל לפי גחמותיהם של מנהליו במקום שיהיה מנוהל לפי עקרונות המעוגנים בחוק? במקרה זה, האם תהיה התנועה הקיבוצית מוכנה לדרוש רפורמה בחוק? או להוביל דיון על שאלת הרפורמה הנדרשת? האם תהיה התנועה מוכנה לדרוש בשם עקרונות הצדק, נאמר, שימונה בדווי לראשות המנהל?

 

עניין מרכזי נוסף הוא עניין ייצוג התנועה בבית המחוקקים. רבים מקוננים על כי בכנסת הקרובה נראה כי לא יכהן חבר קיבוץ אחד. הללו גם אומרים כי כדי לשנות את המצב עלינו להציע לישראל חזון חדש, כזה שיצדיק את יומרתנו ואת רצוננו להנהיג. ובכן: מהן דרישות המינימום לחזון חדש לישראל? מובן כי נדרשים אחווה, שוויון, צדק חברתי, חופש הפולחן, וחתירה יוזמת ונמרצת לשלום. אך עדיין יש כל כך הרבה שאלות: מהי היוזמה הנדרשת? במה עליה להיות שונה מכל שהיה עד עתה? האם בשביל השוויון יש, נאמר, להחליף את ההמנון? או ליישם את הצעתו של זאב ז'בוטינסקי להנהיג כי נשיא ישראל יהיה חצי קדנציה יהודי וחצי קדנציה מוסלמי?

 

שאלות אלו אסורות במחוזותינו, בבחינת טאבו שאינו נאמר, כדרכם של טאבואים רבים. טאבו על שאלות מונע תקווה. אנו זקוקים למנהיג אמיץ אשר ישאל שאלות אסורות ואשר ילך עם הדיון לאשר יוביל, ואשר לא יסתתר מאחורי נוסחאות מוכרות ומילים גבוהות: שיצהיר בגלוי כי טעינו איפה שטעינו, עוולנו איפה שעוולנו, ובוודאי עוד נטעה ונעוול, אך תמיד נהיה מוכנים לתקן את טעויותינו וליטול אחריות על עוולותינו. כי תיקון עצמי מביא כבוד עצמי והגינות שהם מקור כוחנו.

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

נכתב בתאריך
17/1/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו