עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי-חדשני / ערפל מתוך פיכחון
 

שיתופי-חדשני / ערפל מתוך פיכחון

אורי הייטנר, 3/1/2013

 

הערפל בעמדותיה של יחימוביץ' אינו טקטי בלבד, אלא ביטוי של ריאליזם מדיני והתפכחות מאשליות

 

האם נחמיה שטרסלר הוא "שמאלני"?

 

נחמיה שטרסלר הוא שופר הימין החברתי כלכלי בישראל. שטרסלר הוא "מסיבת התה" הישראלי, הוא האיש התוקף את נתניהו ושטייניץ על מתינותם, על רפיסותם, על כך שאינם דבקים בדוגמה האולטרה-קפיטליסטית בה הוא מאמין.

 

אבל בשיח הישראלי שטרסלר נחשב "שמאלני", מאחר והוא נמצא בקצה היוֹני של ספקטרום העמדות המדיניות בישראל. ובשיח הישראלי, זה עשרות שנים, לא היה ביטוי אמתי למחלוקת חברתית כלכלית; השיח הניאו ליברלי שלט בכיפה ללא עוררין, ומה שהגדיר את הפוליטיקה היה העמדות בסוגיה המדינית.

 

"בישראל היום השמאל אינו מוגדר על פי הקרבה למרקס, אלא על פי הקרבה לערפאת", נהג לומר חברי יהודה הראל, וצדק.

 

בארבע השנים האחרונות, מסיבות שונות, חזר לישראל ולעולם המערבי כולו שיח פלורליסטי ומגוון בנושאי חברה וכלכלה. נושאת הדגל של השיח הזה במערכת הפוליטית הישראלית היא שלי יחימוביץ', מרגע כניסתה לפוליטיקה וביתר שאת כיו"ר מפלגת העבודה. בתחומים החברתיים כלכליים, שהם הבסיס ההיסטורי להגדרות השמאל והימין, שלי יחימוביץ' הציבה את מפלגת העבודה הרבה יותר שמאלה מכפי שהייתה זה עשרות שנים. ומדוע היא מתעקשת להתנער מהמושג "שמאל"? מאחר ובשיח הישראלי השמאל הוא עדיין הגדרה מדינית, והיא רוצה להתרחק מהתיוג של שמאל מדיני.

 

שלי יחימוביץ' מעלה על ראש שמחתה ושמחת מפלגתה את הסוגיה החברתית כלכלית. במקום השני בסדר העדיפויות - את טוהר המידות וניקיון הכפיים. הסוגיה המדינית תופסת אצלה מקום שולי. על כך היא סופגת קיתונות של ביקורת, מ"שמאל" ומ"ימין". המסר של שני הצדדים זהה - תוקפים אותה על עמדותיה המעורפלות. ההנחה היא, ששלי יחימוביץ' דוגלת בעמדות ה"שמאל" המדיני, אך היא מערפלת אותן כדי לקרוץ לקולות מן המרכז, למאוכזבי הליכוד, לגורמים מתונים בציונות הדתית. ההנחה הרווחת היא שהערפל הוא טקטי, למטרות אלקטוראליות בלבד.

 

הליכוד תוקף אותה על כך וקורא לה לצאת מהארון ולחדד את עמדותיה היוניות. לא בכדי, בכל הודעה של הליכוד, מוזכר חטאה הקדמון של שלי יחימוביץ' - תמיכתה בעבר בחד"ש (בימים הרחוקים שבהם יובל שטייניץ היה פעיל "שלום עכשיו", אהוד אולמרט היה מניצי הליכוד וציפי לבני הצטרפה לפוליטיקה כדי להילחם נגד תהליך אוסלו). ואילו השמאל נאבק בה על שאינה מניפה בראש חוצות את דגל הנסיגה לקווי 49'. עיתון "הארץ", שקנה המידה היחיד שלו לשיפוט פוליטיקאים היא תמיכתם בפלשתינאים, מנהל נגדה מלחמה אישית ממוקדת זה כשנה וחצי.

 

אני מעריך שהערפל בעמדותיה של יחימוביץ' אינו טקטי בלבד, אלא הוא מבטא תובנה מהותית של ריאליזם מדיני והתפכחות מאשליות.

 

כאשר נשאלת יחימוביץ' מה תפיסתה המדינית, תשובה דווקא אינה מעורפלת. הגדרתה היא - תמיכה ב"מתווה קלינטון". האמת היא שזהו מתווה ברק-אולמרט, אלא שאולמרט המושחת הוא מילה גסה בעיניה וברק הוא מילה גסה במפלגתה, ונוח לה יותר להתלות באילן האמריקאי הנערץ. אין זו תפיסה מעורפלת אלא תכנית חדה, של נסיגה לקווי 49' עם "חילופי שטחים" וחלוקת ירושלים. עמדותיה המדיניות המוצהרות של יחימוביץ', אם כן, הרבה-הרבה יותר יוניות, הרבה יותר "שמאלניות" מעמדותיה של מפלגת העבודה בתקופת רבין. מנין, אם כן, תחושת הערפל?

 

למאמרים של אורי הייטנר
נכתב בתאריך
3/1/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו