עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (14)

 

לאן מכאן (14)

מאת חן יחזקאלי, 2/1/2013

 

אולי אריק איינשטיין הגזים כששר "אני ואתה נשנה את העולם", אך זה לא צריך להרתיע מלנסות

 

שלשום, כשסירבתי לתת למאור בני שוקולד, הוא אמר שהרסתי לו את החיים והכול באשמתי. אולי אני מגלומן, אבל לפעמים אני חושב שבאמת הכל באשמתי. במועצת התנועה ביום חמישי האחרון, ה 27 לדצמבר, לקראת ההצבעה בהצעת מזכירות התנועה העלה דוד דרומלביץ' - ציר - הצעה חלופית. מן הרחש בקהל הבנתי כי הצעותיו התימהוניות של דרומלביץ' הן מעין טקס מייגע קבוע. נערכה הצבעה. הצעת דרומלביץ' נדחתה והצעת המזכירות התקבלה פה אחד חוץ מדרומלביץ' עצמו. מזכיר התנועה, זאב ולוולה שור, קרא מעל הבמה - דרומלביץ', מתי תלמד לקח סוף סוף ותפסיק להציע הצעות שאתה התומך היחידי בהן?

 

מיד חשתי דחף לצעוק: "כבוד המזכיר, כך אין מדברים!" או ליושבת הראש, נורית ברקאי, חברת קיבוצי: "כבוד יושבת הראש, קראי את כבוד המזכיר להתנצל מיד!" אבל שתקתי תוך שאני מזכיר לעצמי, כדרכם של פחדנים, כי איני ציר, כי אני חדש בזירה, כי נכנסתי לאולם באיחור, וכי האולם מלא בצירים ותיקים ואיש מהם אינו אומר כלום. חוץ מדרומלביץ', כמובן, שרתח מזעם והתחיל לצעוק ליושבת ראש כי הוא דורש שהכול יירשם. כל דבריו היו נכונים ולעניין, אך העובדה שהוא איבד את עשתונותיו שיחקה לידי אויביו - יכולתי אפילו לשמוע לחשים בקהל "הנה שוב דרומלביץ' והאגו הפגוע שלו".

 

שעל כן עליי לתקן את עצמי: הכל לא רק באשמתי, אלא גם באשמתי וגם באשמתך, דוד דרומלביץ'. אתה ואני היינו היחידים באולם שעליהם ידעתי שאנו יודעים שמה שעשה המזכיר היה חתירה תחת אושיות הדמוקרטיה: כי אם נשתיק את בעלי דעת המיעוט, יהא זה מיעוט זעום ותימהוני ככל שיהיה, נרוקן את ההליך הדמוקרטי מתוכנו. קל וחומר כשמדובר בהצעה עניינית כשלך. האחריות הייתה עלינו, דוד, ואנו בגדנו בה: אני הייתי פחדן ואתה חמום מוח.

 

נהוג לומר כי אויביי הדמוקרטיה הם המנהיגים הרודניים, מזה, והעם האפאתי, מזה. אני חושב, אויבי הדמוקרטיה הם אותם שמעוררים ציפיות כי הם יהיו המנהיגים אל עבר הדמוקרטיה ואינם עושים מאום. בטור הקודם שלי באתי אל יואל מרשק בתלונה על רקע זה בדיוק. בתגובה הוא הזמינני להשתתף ביוזמה ארצית תחת הכותרת "דיון ובחירת חזון לחינוך על ידי שיח ברשתות". לא היה בה ביוזמה כל הצהרה על הצורך הבוער באמירות כנות של דברים מושתקים, כגון זה, שהחינוך לערכים יכול להוביל לאסונות גם כשמדובר בערכי אמת; או הזמנה של המשתתפים להציע שאלות שנראות להם חשובות או דוחקות; או דרישה מן החינוך להכיר באחריותו לעובדה שאנו ניצבים על פני תהום, או תפקידו למנוע אסון; או כל דבר דומה מסוג זה. שעל כן אני חושב שטעיתי ביואל: הוא אמנם אכפתניק, אך לא מודע. האשמים אינם המודעים שאינם אכפתניקים, וגם לא האכפתניקים שאינם מודעים, אלא אותם שהם גם מודעים וגם אכפתניקים, ושבכל זאת מנטרלים את עצמם בשל פחדנות, מזה, או חמימות מוח, מזה: אתה ואני, דוד.

 

אולי אריק איינשטיין הגזים כשאמר שאני ואתה נשנה את העולם, דוד, אבל לפחות בוא ונפסיק לנטרל את עצמנו בבואנו לנסות. אז בוא ונהייה מגלומנים על אמת: אתה ואני. בוא ונמנה את עצמנו למועצה חלופית. אני מזמין אותך להעלות את הצעתך כאן. על הכתב. בלוח זה. ואני מבטיח להגיב - בהסכמה או בהתנגדות, אך בכל מקרה - בכבוד ובהערכה. ונזמין עוד מגלומנים כמונו להצטרף אלינו. אז יהיה לנו פורום פתוח על אמת. אתה בא?

 

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

נכתב בתאריך
2/1/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו