עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שלי והקיבוצניקים
 

שלי והקיבוצניקים

מאת: גדעון שפירא, 26/11/2012

 

עד כמה הימצאותם של קיבוצניקים ברשימת העבודה כיום, היא נכס או נטל בעיני הציבור הישראלי?

 

איני מתיימר לפרש או להבין את מהלכיה של שלי יחימוביץ'. שאלות רבות יתבהרו בוודאי בהמשך וביניהן, מקומם ותרומתם של חברי קיבוצים ברשימת מפלגת העבודה. חזקה על ראש המפלגה, שתלמד ותבחן כל מצב הקשור בעתידנו הפוליטי בכלל ובסיכויי מפלגת העבודה בבחירות הקרובות בפרט, אך יתכן גם, שתשגה. נבחרי תנועה עדיפים מבעלי יוזמה, הסוללים את דרכם לרשימה ויש להצטער, שוולוולה איננו יותר נציג הקיבוצים. אולם אם להתייחס לאישיות בודדת, הנה לטעמי מירב מיכאלי הוכיחה במשך שנים יכולת מרשימה לנקוט עמדות אמיצות ולהשיג מטרות משמעותיות גם עבור האחרים. קיימת שאלה חשובה נוספת והיא, עד כמה מציאותם של חברי קיבוצים ברשימת העבודה כיום, היא נכס או נטל מנקודת ראות הציבור הישראלי? נראה, כי שלי מודעת וערנית לנושא הזה, המצדיק התייחסות ממוקדת יותר:

 

תמיד אהבנו להשתמש במושג "סטיכייה", שפירושו תוצאות הלווי הבלתי מתוכננות של כל עשייה יזומה. דוגמה פשוטה: מפעל מייצר תרופות לבריאות האדם, אך שופך את מוצרי הלווי הרעילים למקורות המים שלו. הבעיה עם סטיכייה היא, שקשה יותר להתמודד עם תוצאותיה מאשר עם אלו של המעשה המתוכנן. כאשר העניין עולה בהקשר שלנו, הכוונה היא לנזקים העצומים שהקיבוצים גרמו, שלא במתכוון, למעמדם ויחסיהם עם החברה הישראלית ובמיוחד שכניהם עולי שנות ה-60. להלן כמה מובאות הרלוונטיות להבהרת הטיעון:

 

יעקב חזן מתוך "הקיבוץ במדינה": "...הכרתם של ההמונים בישראל אינה נקבעת על ידי השוואה בין מה שהיה לפני 20 שנה לבין המצב היום. הכרתם נקבעת ע"י הפער הקיים היום!" ומוסיף אהרון ידלין ב"מידוע הקיבוץ": "לא המידוע כשלעצמו טומן בתוכו סכנות, אלא השלכותיו לגבי מעמדו של הקיבוץ בחברה ולגבי זיקתו לשכבות החלשות שבתוכה". מילים כדרבנות ומה קרה בפועל? הנה דוגמאות:

 

יונינה טלמון, "מעמדה של ההתיישבות השיתופית בחברה הישראלית": "...ניגוד-הערכים שבינה לבין סביבתה, היקשה עליה את מילוי המשימה המרכזית שעמדה בפני החברה הישראלית אותה שעה - קליטת העלייה. היה על הקיבוצים לבחור בין חשש של אבדן צביון עצמי ואבדן יציבות, לבין הצטמקות וניתוק מן הגוף החברתי הכולל".

 

עליזה לבנברג "פרקי קריית שמונה" - 1968: "נדמה לי שהקיבוץ נוצח בשעת נצחונו ואיבד את הביטחון העצמי דווקא בשעה שאמונה חזקה בעקרונותיו יכולה הייתה להכשירו לתפקידו כשכן טוב לעולים החדשים". וכן: "לתושבי העיר הייתה סיבה טובה לבכר את המשקיעים הפרטיים על פני הקיבוצים. המציאות לימדה את העולה, שכוח ההסתדרות הוא עצום כאשר היא מגינה על הפועל כנגד מעסיק פרטי ואפסי כמעט כאשר ה"קפיטליסט" הוא קיבוץ או מפעל הסתדרותי".

 

גדעון שפירא מראיין - "שיחה בשדרות" 1982: נתי: "הייתה צריכה לקום מגמה לאלקטרוניקה. בני הקיבוצים היו 13 תלמידים ובני שדרות כמדומני - 25. הייתי מצפה שאותו בי"ס יקום בשדרות. שהם יבואו אלינו... אבל באיזשהו שלב, אותו בי"ס או כיתה נבנו ב'שער הנגב'." אלברט: "אני חושב שזו טעות היסטורית, שלא חשבתם שכאן יכולה להתפתח חברה סוציאליסטית של אנשים שגרים יחד, בשכנות. הקיבוצניקים לקחו את הפירוש לסוציאליזם". סמי: "עומד פועל שכיר משדרות עם 20 שנות-ותק ומכניסים איזשהו בן קיבוץ לפני הטיול לחו"ל והוא מרוויח יותר מהפועל באותה העבודה".

 

לאחר פרישת מפ"ם מהמערך, צמחה יוזמה לאירוע מכונן בשדרות, בו יפגשו מרכז המפלגה והתושבים. ברשימת הנואמים כבר שובצו, לצד האחרים, ישראל קיסר מזכיר ההסתדרות דאז ועמיר פרץ ראש מועצת שדרות. שבוע לפני המועד המתוכנן הודיעו ששת חברי הכנסת על ביטול השתתפותם והתכנית בוטלה.

 

אך האם הכל סיפורי עבר רחוק? בערב יום כיפור 2011, תיארה רכזת החינוך בקיבוצנו את הסבל הנגרם לה כתוצאה מהשכר העלוב אותו היא נאלצת לשלם למטפלות ולגננות השכירות (רובן ממושבי הסביבה). רק חברות מעטות נשארו בחינוך ומה הפלא?

 

אתם שומעים את זה רוביק רוזנטל עם המאמר ממעריב (הזמן הירוק 8.11.2012) וכל האחרים?! אל תקלו על עצמכם ועל האידיאולוגיה. החברה הישראלית אינה מבחינה בשוני חשוב מבחינתה, בין חברים מקיבוצים שונים. זוהי רק הדיבה שמוליכים מתנגדים פנימיים על חבריהם מתמול שלשום. תוצאות ואופי הקשר שנרקם בין הקיבוצים לחברה הסובבת, התפתחו והשתרשו עוד לפני זמן רב. יש מקום להיות הרבה יותר צנועים ולחפש יחדיו ברצינות, דרכי וערוצי קשר ופעולה בעלי איכויות מתאימות.

 

נכתב בתאריך
26/11/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו