עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כשגם הפוליטיקה מופרטת
 

כשגם הפוליטיקה מופרטת

מאת אלישע שפירא, 14/11/2012

 

בצמצמה את הייצוג ההתיישבותי, שיקפה הנהגת מפלגת העבודה את תהליכי ההפרטה שהחלישו את מעמדה הפוליטי של ההתיישבות, במקום ליצור עבורה חזון מלכד

 

ה"החלטות הארגוניות" לכאורה, שהובילה לאחרונה הנהגת מפלגת העבודה, העלו וחידדו את שאלת הייצוג הפוליטי של ההתיישבות ושל המגזרים האחרים במפלגה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שההחלטה לצמצם את ייצוג ההתיישבות התקבלה על רקע השינוי העמוק שחל בהתנהלות הפוליטית של הציבור שהיה בעבר בעל תודעה פוליטית משותפת ומגובשת.

 

תהליכי ההפרטה המואצים שעברו ועוברים על החברה הישראלית, ובכללה גם על ההתיישבות, הביאו בין השאר גם להפרטת התודעה הפוליטית. כך קרה שההתיישבות, שהייתה מזוהה בעבר, ברובה הגדול, עם תנועת העבודה הסוציאל דמוקרטית ושוחרת השלום, התפלגה והתפצלה בין כל הזרמים והמפלגות בישראל. אין ספק כי זו אכן המציאות הפוליטית בהתיישבות, מציאות שאינה מנותקת מהתהליכים האחרים שעברו ועוברים על החברה כולה. תהליכים אלה הם-הם ההסבר שניתן לשינוי משקלן של ההתיישבות והפריפריה כולה בפוליטיקה הישראלית בכלל ולאחרונה גם בתנועת העבודה, במפלגת העבודה ובמרצ.

 

בין צילום המציאות לבין עיצובה

 

מנהיגות אינה יכולה להסתפק בצילום המציאות, מנהיגות אמורה לשנות ולעצב את המציאות. הנהגת מפלגת העבודה שגתה בקבלה החלטות רק מתוך ראיית המציאות הנתונה, כפי שהיא השתקפה בפניה. כהנהגה היה עליה לשאול את עצמה איזו מציאות היא רוצה לעצב. רבים בינינו חוזרים ומזכירים (בצדק) את תרומתה של ההתיישבות להקמת המדינה, לקביעת גבולותיה ולעיצוב תרבותה. אך עם כל חשיבותם של טיעונים אלה, השאלות היותר חשובות הן איך רוצים לראות את החברה הישראלית בעתיד ומה תהיה תרומתה של ההתיישבות לעתיד זה. צריך לומר איך רוצים לראות את שילובן של ההתיישבות, של הפריפריה בכללה ושל המגזרים האחרים, במרקם הכולל של החברה בישראל. איך רוצים לראות את תרומתם ושילובם בכוחות הפוליטיים הרוצים להשפיע ולעצב את העתיד. יש לשקול בזהירות רבה איך נכון לבנות את החברה הישראלית כך שלא תמשיך להתפצל ל"מדינת תל אביב" מול כל השאר.

 

נכון להיום על כולנו להירתם למאמץ הגדול כדי לשנות בבחירות הקרובות את המפה הפוליטית בישראל, שינוי שבלעדיו לא יקרה דבר מכל מה שאנחנו רוצים ומאמינים בו. ללא שינוי כזה לא תהיה כאן חברה סולידארית, לא נתקדם לשלום ולא נוכל ליישם את תורת ה"כלים השלובים" (יגאל אלון) שהיא כה חיונית לחיינו כאן. כדי שההישג בבחירות (בתקווה שיושג) יהיה בר קיימא ולא יתפוגג תוך זמן קצר במבחן המציאות, כפי שכבר קרה בעבר, חשוב שהוא ישען על שותפות איתנה ויציבה. לשם כך חשוב שבבחירות המקדימות, הפנימיות, נבחר רשימה מאחדת ומלכדת. רשימה שתעורר אמון בציבור ושתהיה לה היכולת להוביל בדרך שלנו.

 

ברית עם אנשי המחאה

 

אנשי המחאה החברתית חשובים לנו במיוחד בהיותם נציגים אותנטיים של התחדשות המחשבה החברתית הסולידארית, כנגד תהליכי ה"הפרטה לדעת", הרווחים בחברה הישראלית ובחלקים גדולים של התיישבות. יחד איתם חשובים לנו לא פחות מי שהובילו ותרמו לאורך שנים לעשייה החברתית והמדינית ולשותפות עם כל שכבות הציבור. מי שממשיכים את מורשתם של לוי אשכול, יצחק בן אהרון, יעקב חזן, יגאל אלון, יצחק רבין ואחרים. חשוב לנו שבכנסת הבאה יהיו חברים חדשים וצעירים כמו סתיו שפיר, איציק שמולי, עומר בר-לב ואחרים, יחד עם פואד בן אליעזר, עמיר פרץ, יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן ועוד. חשוב גם שתהיה בכנסת נציגות בולטת להתיישבות ויש לנו מספר מועמדים (ומועמדת!) ראויים. חשוב שלא נסתפק בנציג אחד להתיישבות. החלטות ועידת מפלגת העבודה שיחררו אותנו מ"מגבלת הנציג האחד המסומן מראש". אולי דווקא הפעם יכנסו שניים או שלושה מועמדים מההתיישבות למקומות ריאליים ברשימת העבודה, ואולי גם במרצ יבחרו הפעם יותר ממועמד אחד מההתיישבות. אולי דווקא הפעם יצא מתוק מעז. מכל מקום, ראוי שנפעל ונעשה ככל יכולתנו כדי שכך יקרה.

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
14/11/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו