עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

העוני איננו מוסרי
 

העוני איננו מוסרי

מאת עלי קדם, 22/10/2012

 

קו פרשת המים המוסרי עובר ביחס שלנו אל הקיטוב בהכנסות ואל העוני

 

מה משותף למיט רומני, בנימין נתניהו, נחמיה שטרסלר ורמי לוי? שאלה לא קשה במיוחד. כל הנ"ל מאמינים בכוחה של "הכלכלה החופשית", של השוק התחרותי, לפתור את הבעיות החברתיות. מאחורי האידיאולוגיה שלהם - וכמובן של רבים אחרים, בפוליטיקה ובאקדמיה - מסתתרת עמדה שטוענת, שאין בעיה או עיוות מוסרי בעוני כשלעצמו. כל זמן שהעוני הוא תוצאה של משחק כוחות השוק - הוא בסדר גמור, ואין צורך בהתערבות שלטונית על מנת לצמצמו.

 

עמדה זו מאפשרת לרמי לוי להתגאות בכך שהוא "יוצר מקומות עבודה", ובהם משולם שכר מינימום - שהוא למעשה שכר עוני - לעובדיו, כי הרי השכר - הזעום של הקופאיות, או זה של לוי עצמו, ושל אשתו, שמסתכם במיליונים - נגזר על ידי "השוק החופשי". תפיסה זו נותנת את הרוח הגבית לרומני כאשר הוא מכריז, ש-47% מאזרחי ארצו - קרוב למחציתם - נסמכים על שולחן העשירים - הוא וחבריו המיליונרים הרפובליקאים, ולכן אין מקום לחוק הבריאות של יריבו אובמה. זוהי העמדה של נתניהו, וכלכלנים השותפים לתפיסותיו - כאשר הוא מתגאה ב"צמיחה", שלאמיתו של דבר רק מגדילה את הונם של אנשי המאיון העליון, בשעה ש"ה-99%" ממשיכים לשקוע.

 

קו פרשת המים המוסרי עובר ביחס שלנו אל הקיטוב בהכנסות ואל העוני. נניח לרגע שהיה קיים שוק חופשי אמיתי - דבר שכיידוע הוא הזוי לגמרי, שהרי אין בנמצא קפיטליזם שאין בו יחסי הון שלטון, מקורבים לצלחת, שחיתות שלטונית, קשרים ומקושרים. ונניח שכתוצאה מאותו שוק חופשי דמיוני יש מעטים - למשל 20 משפחות - שמרוויחים המון, ורוב גדול שמשתכר שכר מינימום ( בגינו, לגרסת רמי לוי, הם צריכים לשמוח ולהתגאות.) רומני, נתניהו לוי ושטרסלר היו אומרים - מצוין, אלו הן התוצאות ולא צריך להתערב. הדעה המנוגדת, זו ששטרסלר אוהב לכנותה "סובייטית" או "בולשביקית" (בתרגיל שקוף ושקרי שבא להשניא אותה על הציבור) גורסת שמצב כזה הוא לא ראוי מוסרית, ולכן צריך להיאבק בו ולשנותו, באמצעים חוקיים ותקציביים.

 

אצל הארבעה שהזכרנו, תומכיהם ותואמיהם, מילים כמו התאגדות עובדים או סולידריות חברתית הן מוקצות, לדידם, אלו מאפיינים בולשביקים. שהרי ברור שלמעביד קל יותר ליישם את "כללי השוק החופשי" (קרי - תשלום שכר נמוך ככל האפשר) מול העובד הבודד והמבודד, מאשר מול ועד או ארגון עובדים.

 

רוב הכותבים ב"דה מרקר", המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ", מוכנים להתאבד (במובן המטפורי) בשביל לחסל את המונופולים ולהקטין את מה שהם קוראים ריכוזיות. אבל כמעט אף אחד מהם לא יאמר במילים מפורשות, שעוני - גם אם הוא תוצאה של כוחות השוק הפלאיים - אינו מקובל כאפשרות, וזאת כאמירה הנובעת מעמדה מוסרית. (מובן שקיים במציאות עוני או שכר מינימום. ההבדל הוא בין תפיסה שאומרת - או-קי, זה מה יש, או גרוע מכך - "העניים אשמים במצבם", לבין מי שיוצאים למאבק פוליטי נגד המציאות הזאת.) עמדה מוסרית לא לומדים בפקולטות לכלכלה, והיא אינה ניתנת להצגה בגרפים ובטבלאות. היא נובעת מהכרה פנימית, ואפשר לכנותה גם הומניזם.

 

אפילו מחאת הצדק החברתי התייחסה רק לגזרה צרה ביותר - מחירי הקוטג', חוסר האפשרות לרכוש דירה. היא לא הלכה צעד אחד רחוק יותר, על מנת לומר: כלכלה או מדינה שמייצרת שכבות שלמות שאין להן חיים של כבוד - אינה מוסרית.

 

למאמרים של עלי קדם
מחבר
נכתב בתאריך
22/10/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו