עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עצומה? למה-מה?
 

עצומה? למה-מה?

מאת יזהר בן-נחום, 17/7/2012

 

כלי חד-כיווני כמו עצומה ראוי למסגרת כמו מדינה או רשות מקומית, בקהילה עדיף לדון ולהחליף דעות במסגרת תקשורת דו-כיוונית

 

פעם בחודש אני מגיע לחדר האוכל של קיבוץ דביר, למועדון הזמר (מומלץ בחום לכולכם). בדרכי אני נוהג להתעכב לצורך הצצה בלוח המודעות. כך אני נוהג בכל קיבוץ שאני מזדמן אליו, גם מתוך סקרנות לשמה וגם מתוך רצון ללמוד מאחרים. הפעם צדה את עיני עצומה שבתחתיתה מספר מרשים של חתימות. מנסחי העצומה מציגים את עצמם כתושבי ההרחבה בדביר, המבקשים למנוע קיצוץ צפוי בתקציב התרבות בדביר ובשכרו של רכז התרבות, הלא הוא ידידי הטוב והוותיק מושי האי.

 

מנסחי העצומה מזכירים גם שאחת הסיבות החשובות לבואם לדביר הייתה הציפייה לחיות בקהילה שיש בה פעילות תרבותית עשירה ומשבחים את פעילותו הברוכה של מושי בתחום התרבות. למרות שהעצומה, כאמור, היא מטעם תושבים בהרחבה, זיהיתי בין החותמים הרבים גם לא מעט מחברי קיבוץ דביר.

 

איך אני אמור להתייחס לעצומה כזו, בתור רכז תרבות מזה 17 שנים ברציפות (למיטב ידיעתי, הרצף הארוך ביותר בתנועה הקיבוצית), בתור אדם שמשוכנע שהתרבות היא הנושא החשוב ביותר בקהילה, בתור שכן של קיבוץ דביר וידיד אישי של מושי? מכל הסיבות שמניתי כאן, אני אמור לברך על היוזמה ועל התופעה, אבל אינני יכול שלא לשאול את עצמי למה, בעצם, לא מקובל בקהילת בית קמה לעשות שימוש בכלי הדמוקרטי שנקרא עצומות?

 

האם זה מפני שבבית קמה אין מחלוקות? הרי הייתה לנו מחלוקת בנושא בית הכנסת, שאמנם נמצא לה בינתיים פתרון זמני, אך עדיין עומדת על הפרק. הייתה מחלוקת בנושא "בזק" ובשאלת מיקומו של המרכז החברתי לילדי בית הספר היסודי. אפילו בנושא התרבות הייתה לנו מחלוקת. אנשים שהתרבות בבית קמה יקרה ללבם ואף לוקחים בה חלק, הביעו דעה שרכז התרבות אמור לבצע את תפקידו בהתנדבות מלאה. אנשים אחרים הביעו דעה אחרת. היו וישנם חברים בקהילה שיש להם השגות על סדרי העדיפויות בתקציב התרבות והיה גם מי ששאל בשיא הרצינות באסיפת הקהילה מה עושה ועדת התרבות עם כל הכסף הרב שהיא מקבלת, למרות שלי היה נדמה שהפעילות התרבותית בבית קמה בהחלט נראית לעין.

***

הבעיה שלי נוגעת לעצם השימוש בכלי שנקרא עצומה. כאמור, לפני שורות אחדות, כלי דמוקרטי לכל הדעות, אבל הכלי הזה מחלק את המעורבים בסוגיה לטובים ורעים. באמצעות העצומה, המעידה על יתרון מספרי של הטובים, הם מנסים לכופף את ידיהם של הרעים ולגרום להם לשוב מדרכם הרעה. במסגרת כמו מדינה ואולי לפעמים גם רשות מקומית, אין מנוס משימוש בכלי הזה. בקהילה, או לפחות בקהילת בית קמה, אני מעדיף שלא לכופף ידיים ולא לסמן טובים ורעים. אז איך יכולים חברים בקהילה להביע את דעתם בנושאים שנויים במחלוקת ולהשפיע על החלטותיו של גוף מצומצם (ועד/הנהלה/מזכירות)? אפשר, למשל, לכנס מפגש ולהחליף דעות. בכל מקרה, תקשורת דו-כיוונית עדיפה על תקשורת חד-כיוונית.

 

נושא נוסף שצד את עיני באותה עצומה בקיבוץ דביר היה השימוש במילה "הרחבה". אין לי כל זכות להפנות ביקורת כלפי שכני היקרים מדביר, אבל אצלנו, בבית קמה, אני מעדיף שנמעיט ככל האפשר בשימוש במילה המפלגת "הרחבה" ונרבה ככל האפשר בשימוש במילה המאחדת "קהילה". לאחרונה שמחתי לקרוא, כי בקיבוץ שבו הגיעו עימותים קשים בין הקיבוץ להרחבה כמעט עד פילוג ויוזמה של משתכנים בהרחבה לבקש הכרה כיישוב נפרד, נערך גישור מוצלח והושגה הסכמה לצאת לדרך חדשה. לפני מספר ימים שמעתי מחברה באותו קיבוץ שבריכת השחייה פתוחה לחברים ללא תשלום, בעוד תושבי ההרחבה נדרשים לשלם. קיבוץ אחר, לא רחוק מאתנו, מתגאה בכך שאין בו הרחבה, אלא רק חברות מלאה. לכן כולם משלמים בכניסה לבריכה וסטודנטית שלי, בת קיבוץ דור שלישי, נאלצת לוותר על הבריכה, משום שדמי הכניסה במקום שהסבים שלה הקימו גבוהים מדי עבורה.

 

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
17/7/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו