עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אזור הסְפָר כמרכז
 

אזור הסְפָר כמרכז

מאת אלישע שפירא, 9/5/2012

 

ההתיישבות השיתופית בישראל, הפרושה ברובה באזורים המרוחקים הייתה, ובמידה מסוימת הינה גם היום, "אזור הספר" של רעיונות אנושיים - חברתיים נועזים ופורצי דרך

 

ההתיישבות הישראלית ובעיקר ההתיישבות השיתופית, לצורותיה השונות, נמצאת ברובה בפריפריה, אך היא תפסה את עצמה רוב שנותיה כ"ספר" ולא כ"פריפריה". ההבדל הוא גדול ומשמעותי. המילה "פריפריה" מקורה ביוונית ומשמעותה "הקף". למעגל יש מרכז ויש הקף. אך המשמעות האקטואלית, הנובעת מהשימוש במילים, שונה מאוד. המילה פריפריה מבטאת בשימוש הרווח הזנחה ופיגור יותר מכפי שהיא מתארת מיקום גיאוגרפי. פריפריה נתפסת כהזנחה פיזית וחברתית. היא מבטאת תשתיות רעועות, מחסור בשירותי חינוך, בריאות וסיעוד, ותדמית של נחיתות תרבותית והשכלתית. לא חסרים כמובן יוצאים מהכלל אך הם אינם מבטלים את הכלל. מחקרים רבים, בישראל ובעולם, מאוששים את הקשר בין הגיאוגרפיה לפיגור ולהזנחה. המילה "ספר" פירושה גבול, אך בשונה מהפריפריה, הספר מעולם לא היה ולא נתפס כשוליים. הספר הוא אזור הגבול בין מדינות ועמים ולכן במקרים רבים הוא אזור סכנה. אך הוא גם המקום בו נפגשות תרבויות, דתות והשקפות עולם שונות ומנוגדות. הספר יכול להיות גם מפגש בין נופים, סוגי קרקע ואקלים. כך אנו אומרים "ספר המדבר", כפי שאנו מדברים על ה"ספר של הציוויליזציה".

 

שלונסקי ואלתרמן באו להתבשם

 

ההתיישבות השיתופית בישראל, הפרושה ברובה באזורים המרוחקים הייתה (ובמידה מסוימת הנה גם היום) מובילה בחינוך, בתרבות ובחידוש החג העברי. היא הובילה, לדעת רבים, ביצירה החברתית ובעשייה הכלכלית והיא הייתה "אזור הספר" של רעיונות אנושיים - חברתיים נועזים ופורצי דרך. ברוח זו החליטו בזמנו המוסדות ליישב קיבוצים כמו געש, שפיים וגליל ים, באזור הספר של העיר הגדולה, מתוך מחשבה על היותם (הקיבוצים וחבריהם) שותפים ומובילים במאבק על אופי החברה ההולכת ומתגבשת בישוב ואחר כך במדינה הצעירה. במובן זה היו עין-חרוד, בית-אלפא, נהלל ו"העמק" כולו, המרכז, ואילו הערים במרכז הגיאוגרפי נתפסו כפריפריה. שלונסקי ואלתרמן נסעו ל"עמק" כדי להיות בעניינים ולהתבשם מהעשייה החלוצית. עמוס קינן כתב את ספרו "הדרך לעין חרוד", מתוך ראייתו את "העמק" כמרכז וכסמל ההתהוות הציונית. גם ברקוביץ', מתרגמו וממשיכו של שלום עליכם, כתב בדמותו הספרותית של "מנחם מנדל" איגרת לזוגתו היקרה הנמצאת בניו יורק, על רשמיו מביקור אצל החלוצים ב"עמק": "זוגתי היקרה, מסתובב אני כאן בקבוצה כמוכה תימהון, כולי נתון למיני מחשבות ודמיונות, אשר לא שערתי ולא שיערו אבותינו. תל אביב עם שאונה והמונה, עם רעש בניניה ועסקיה, גידול בתיה ומגרשיה, בהלת ספסריה וסרסוריה, נראית לי עכשיו כאן, בגן עדן שוקט וצנוע זה, בפינה בודדה זו של העולם, רחוקה וזרה כל כך, עד כי לא אוכל להעלות על דעתי, כיצד אחזור לשם ואפנה שוב לעסקי הנקלים..."

 

שדרות רוטשילד כמשל

 

בקיץ האחרון התמקם הספר החברתי בשדרות רוטשילד בתל אביב בדמותה של המחאה החברתית. (כמה אירוני הקשר בין המחאה החברתית לשם שהיה סמל החלום "הבעל בתי" שחלמו יהודי העיירה של שלום עליכם). עד עכשיו עדיין לא ברור האם תתחדש המחאה. האם הייתה זו שהות קצרה וזמנית באזור הספר, כפי שהיו "מחנות העבודה" של בני הטובים בהתיישבות, בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, או שקורה כאן דבר שונה. האם זו תופעה חולפת, או שהולך ונוצר מחנה אמיתי על הספר החברתי הישראלי, מחנה שיוביל לשינוי כיוון חברתי. ושאלה נוספת, חשובה אף היא: היכן תהיה ההתיישבות כולה ובמיוחד התנועה הקיבוצית. האם נהיה בין החלוצים בספר החברתי של שנות האלפיים, או שנמשיך להתגולל בפריפריה, במרוץ נואש להיות "כמו כולם"? כמו אותם "בעלי בתים, ספסרים וסרסורים", בעיירה של שלום עליכם, העיירה ממנה יצאו אבותינו. השאלה הזו פתוחה בפני כל אחד מאיתנו, בכל סוגי הקיבוצים, והיא מחייבת שבעתיים את מי שרוצים לשמש בהנהגת התנועה.

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
9/5/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו