עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

סיפור על מכירה וחושך
 

סיפור על מכירה וחושך

מאת אלישע שפירא, 24/4/2012

 

כמו באימפריה הרומית המתנוונת מנהלת קרן אייפקס את תנובה בשיטת אכול ושתה כי אין מחר

 

היום כבר לא נדרשת יכולת מיוחדת של ראייה למרחוק, כדי להבין עד כמה היה שגוי המהלך של מכירת תנובה לקרן אייפקס. היום כולנו רואים וחשים את השגיאה שבמכירת המפעל היצרני, שהוא גם צינור השיווק הגדול והחשוב של המשק החקלאי בישראל, לקרן שכל מטרתה להשיא תשואה גבוהה ומהירה למשקיעיה. היו בינינו אחדים שראו צפו והזהירו, אך היום זה כבר בבחינת "חלב שנשפך", תרתי משמע. קיבוצי (עין השופט) היה בין אלה ששמרו על אחזקותיהם בתנובה ואפילו נהנינו מעליית הערך המהירה והמרשימה של המניות ומדיווידנדים יפים. בטווח הקצר נהנינו יחד עם כל המשקיעים, הוותיקים והחדשים, מהתשואה היפה. נהנינו ולרגע התערפל גם מבטנו. לרגע נשכח גם מאיתנו המבחן האמיתי של כל גוף מסוגה של תנובה, מבחן השרידות והשרות לחקלאים וללקוחות לטווח הארוך.

 

החמור בערוגת הירק

 

משל יפה של קרילוב (גדול הממשילים המודרניים) מספר על חמור שרצה לגרש את הציפורים מערוגת הירק והוא דהר הלוך וחזור לאורך ולרוחב הערוגה עד שלא נשאר אפילו שתיל אחד שלם בערוגה. נזקקתי למשל היפה כדי שלא להזדקק שוב לאמירה השגורה "פיל בחנות של חרסינה", המשקפת נאמנה את התנהלותה של קרן אייפקס בתנובה. תנובה הוקמה והייתה קואופרטיב של החקלאים למען החקלאים עד שנמכרה. תנובה היא התאגיד המוביל והדומיננטי בשיווק ובייצור מוצרי החלב. היא הזרוע השיווקית העיקרית של ענף החלב, אחד הענפים היותר חשובים במשק החקלאי הישראלי. הענף המתוכנן האחרון כמעט במשק. וראו זה פלא, בניגוד לכל התחזיות ובניגוד למוסכמות המהוות את "רוח התקופה", כולם הרוויחו. החקלאים, הקואופרטיב והלקוחות. כולם הרוויחו מהתכנון ומההתנהלות האחראית ברוב השנים. לא שלא היו גם בעיות שצריך היה לטפל בהן ולא שלא היו כמה עיוותים שנכון היה לתקנם, אך גם כך כולם נהנו עד שהחמור שלנו החל לדהור בערוגת הירק.

 

אחת הפעולות הראשונות של הגברת זהבית כהן הייתה העלאה מוגזמת של מחירי המוצרים בהם תנובה היא מונופול או כמעט מונופול. "הם ישלמו כל מחיר", אמרו לה (כנראה) יועציה, או שהיא הגתה בעצמה את הרעיון המבריק. "כי העיקר הרי התשואה המהירה". יותר מכך, היות שהעלאת המחירים בלבד לא הבטיחה עדיין את התשואה המצופה למשקיעים, צריך היה גם לצמצם את ההשקעות בתחזוקה ובפיתוח. וגם זה לא הספיק וצריך היה לקחת הלוואות (!) כדי לשלם דיווידנד שמן לבעלים. כמו באימפריה הרומית המתנוונת: "אכול ושתה כי אין מחר".

 

זו לא כלכלה, זו אידיאולוגיה

 

בניגוד לתחזיות של היועצים, אזרחי ישראל אינם מוכנים יותר לשלם כל מחיר וכך קמה לה "מחאת הקוטג'". עכשיו התברר שלא חסרים חמורים מהסוג שעליו מדבר קרילוב. ממשלת ישראל הטילה על שרון קדמי, מנכ"ל משרד התמ"ת להכין דו"ח שיציע פתרונות למצב שנוצר. ומה מציע לנו פקיד של "ממשלת ההפרטה", הוא מציע להוריד את מחיר המטרה לחקלאים, להחליש את כלי התכנון ולפתוח את השוק ליבוא מתחרה. הכל ובלבד שלא להתערב ב"שוק החופשי", שלא לרסן את רשתות השיווק ולהקטין את פערי התיווך. כדי שלא לסבסד פה ושם את החקלאות שרובה בפריפריה, כך שלא כל העלויות של החקלאות ושל משק המים יוטלו על הלקוחות. עושים את זה במדינות מפותחות באירופה בשביל שמירת הקרקעות והסביבה ועבור איכות החיים. עושים את זה בשוק האירופאי, בדרך של סובסידיה ישירה או בדרך של הגנות על השוק המקומי. מותר לעשות זאת גם אצלנו. אך כפי שנאמר: "מי שחושב כמו פטיש בטוח שכל העולם הם מסמרים". חברים, זו לא כלכלה, זו אידיאולוגיה. אידיאולוגיה המעבירה נכסים ציבוריים וקואופרטיביים לקרנות הון ולטייקונים. אידיאולוגיה הרואה בהפרטה, בהרס התכנון ובהשתלטות "השוק החופשי" את חזות הכל. מאכזבת וכואבת במיוחד הידיעה שרבים מאיתנו מאמצים את האידיאולוגיה הזו. זה קורה במדינה, זו האידיאולוגיה המנחה את מובילי המשק הישראלי, וזו האידיאולוגיה שחדרה להתיישבות וגם לרבים בקיבוצים.

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
24/4/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו