עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

תרבות בהתנדבות
 

תרבות בהתנדבות

מאת יזהר בן נחום, 8/4/2012

 

למרות שחברי הקיבוץ הם מיעוט מתוך כלל האוכלוסייה בבית קמה ובתחום התרבות כמעט לא רואים אותם, התרבות אצלנו ברובה מקומית ובהתנדבות

 

המועצה הקרובה של התנועה הקיבוצית (ארגון שרוב גדול מהנפשות החיות בבית קמה אינו משתייך אליו) אמורה לעסוק בנושא "תרבות קיבוצית" וזה, כמובן, מעלה מייד את השאלה המתבקשת: האם יש עדיין דבר כזה? את התשובות יש לחפש בשני מישורים - המה והאיך.

 

בעבר היה מצחיק לשאול שאלה כזו. כל מה שנעשה בקיבוץ בתחום התרבות (חגים, ערבי תרבות, חתונות, בר מצווה, מסיבות סיום לימודים ועוד) - ואז גם נעשה הרבה - נשם והקרין קיבוץ באופן ברור וחד משמעי בשני המישורים. בתחום האיך - הפעילות התרבותית הייתה ברובה מקומית ובחלקה הגדול בהתנדבות. מה שלא נעשה בהתנדבות, נעשה ב"ימי עבודה" או "שעות עבודה". מי דיבר באותם ימים על "משכורת"? זוכרים איך כתב המשורר זאב? "בעין-חרוד טוב מאוד - אין שם כסף כלל". ב-1968 הפיקו בבית זרע, צור מחצבתי, אירוע ענק לחג ה-40 והביאו במאי מקיבוץ אחר. הוא עבד כמה חודשים ובמקום לשלם לו או לקיבוצו, שלחו חברים מהקיבוץ לעבוד בקיבוצו של הבמאי.

 

גם בכל הקשור לתוכן היה ייחודה של התרבות הקיבוצית ברור ומובהק. בהגדה של הקיבוץ הארצי דאגו לא רק למחוק את אלוהים ("שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ואנו ניצלים מידם"), אלא גם להזכיר את ארוחות הערב בבית הילדים ("שבכל הלילות אנו מסובים ילדים לחוד והורים לחוד"). ההופעות, המערכונים, הפזמונים, המחולות, השירים וקטעי הקריאה בחגים, בערבי תרבות ואפילו בחתונות, נסבו סביב ענפי המשק, הוועדות, החינוך המשותף וההווי הקיבוצי בכללו.

 

מה מכל אלה עדיין קיים היום? מטה התרבות של התנועה הקיבוצית מעביר בדוא"ל לכל רכזי התרבות בקשה של רכזת תרבות מקיבוץ אי-שם: "השנה לא נוכל לממן מתקציב התרבות את האלכוהול ביום העצמאות. הפתרון הוא להביא אדם מבחוץ שיעמיד בר משקאות וכל מי שירצה - ישלם לו. האם תוכלו להמליץ לי על חברה שמספקת שירות כזה?" אני רוצה לקוות שזו אינה דוגמה מייצגת של פני התרבות בתנועה הקיבוצית. בבית קמה, בכל אופן, הדברים נראים אחרת. לגבי האיך אני רגוע יותר. למרות שחברי הקיבוץ הם מיעוט מתוך כלל האוכלוסייה בבית קמה ובתחום התרבות כמעט לא רואים אותם, התרבות אצלנו ברובה מקומית ובהתנדבות.

***

נושא התוכן מסובך יותר. על הבאת ביכורים, לדוגמה, אנחנו לא מוותרים, למרות שבכל הענפים החקלאיים של בית קמה עובדים ארבעה חברי קיבוץ. סדר פסח משותף כבר לא עושים אצלנו מזמן, אבל אם בעתיד יתארגנו דווקא משפחות עם ילדים מההרחבה לסדר פסח משותף, נראה לכם שיקראו שם את הגדת הקיבוץ הארצי? בואו ניקח כדוגמה את מסיבת חנוכה בבית קמה. הרבה שנים התבססה מסיבת חנוכה בבית קמה על מבנה קבוע של הדלקת שמונה נרות, שכל אחד מהם מוקדש לנושא מסוים – נר הקיבוץ, נר העבודה, נר הילדים, נר השלום וכו'. הייתה בכך אמירה אידיאולוגית של הצבת אלטרנטיבה ערכית ורעיונית שלנו כקיבוץ לחג הדתי.

 

השנה מצאתי את עצמי בצוות חג של עשרה מתנדבים שבו הייתי חבר הקיבוץ היחיד. לחברי היקרים בצוות חנוכה לא הייתה שום התנגדות אידיאולוגית, רעיונית או ערכית למבנה החג שהיה מקובל עד היום בבית קמה. הם פשוט לא הבינו בשביל מה צריך אותו. למה להדליק את כל שמונת הנרות אם הערב נר שלישי? ולמה לקטוע את רצף ההופעות עם הדלקת נר שמונה פעמים?

 

נאלצתי לוותר, אז אולי לא הייתה לנו השנה מסיבת חנוכה "קיבוצית", אבל אני יכול בהחלט לומר ואפילו בגאווה, שחג החנוכה, כמו כל הפעילות התרבותית והחברתית בבית קמה, מבטא ערכים של קהילה שאוהבת את היחד, את ההתנדבות את ההתגייסות המשותפת למען הכלל. כמה עלתה לוועדת תרבות אפיית הפיתות המשותפת בט"ו בשבט? כמה קילו קמח ועוד כמה קופסאות של ממרחים. יכולנו להביא "יזם" חיצוני או פנימי שימכור פיתות, אבל התרבות שלנו אחרת.

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
8/4/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו