לאן מכאן (30)
 

 

לאן מכאן (30)

מאת חן יחזקאלי9/6/2013

 

סיפור בלי פואנטה

 

לא לכל סיפור יש פואנטה.

 

בשבת האחרונה נסענו - מאור, סיוון ואני, לחוף הים בכרמל. כשיצאנו מן החניה נתפס מבטנו על דבר מה שהיה מפרפר על הכביש. בהתחלה חשבתי שזו ציפור אך מיד ראינו שזה היה גור חתולים דרוס מפרכס פרכוסי גסיסה. מוחו נשפך מתוך גולגולתו המרוצצת. הוא כנראה נדרס רגע קצר קודם. הולכים ושבים חלפו על פניו כאילו אינם מבחינים בו. מחשבות רדפו זו את זו במוחי. לרגע חשבתי לעצור את הרכב ולסיים את ייסוריו אך מיד חשבתי על סיוון ועל מאור, וגם על כך שממילא הוא ימות בתוך זמן קצר. פעם ראיתי מכונית פוגעת בחתולה, והחתולה פרכסה בצורה דומה וזה נמשך פחות מדקה.

 

סיוון בכתה ללא מעצורים. דווקא מאור הפגין שליטה עצמית ושאל שאלות בקור רוח ובשיקול דעת. הוא רצה לדעת אם אולי בכל זאת יש משהו שאנו יכולים לעשות למען החתלתול. אמרתי לו: אנו יכולים לבקש מאלוהים שיאמץ אותו אליו ושידאג לו וינחם אותו ויאהב אותו. זה לא הניח את דעתו: איך נדע, הוא שאל, שאלוהים שומע?

 

-          נחפש את האוזן שלו.

-          אבל אנחנו צריכים למצוא את הפה של אלוהים.

-          מדוע?

-          כדי שהוא יוכל להגיד לנו שהוא שמע.

-          בסדר גמור, אבל נתחיל עם האוזן.

-          איפה האוזן שלו?

-          אני אקח אותנו למקום שם אולי היא נמצאת.

 

התכוונתי למצפה סטלה מאריס. לשם התכוננו לנסוע ממילא. הגענו לסטלה מאריס. הצבעתי על הנוף הקסום שנשקף אלינו מכל הכיוונים ואמרתי: אולי זו אוזן של אלוהים? עמדנו במצפה מעל למכון לחקר הימים והאוקיינוסים ושאפנו את האוויר. ביקשתי מאלוהים שיאמץ אליו את חתלתולי, ושידאג לו וינחם אותו ויאהב אותו. סיוון ומאור אמרו אמן. מאור עשה את אזנו כאפרכסת לשמוע אם יש תגובה. לא הייתה. אלוהים לא ענה לנו, הוא אמר באכזבה. אחר כך דעתו ודעתנו הוסחו ממראה של בז שעמד באוויר מול הרוח, ממראה גלי הים שמתחתנו, מנועם הרוח, משקיעת השמש, ומזה שהצלחנו לראות את הסלע הלבן של ראש הנקרה ממרחק של 40 קילומטרים. אחר כך מאור שם לב למבנה הקבר הערבי עם הכיפה הלבנה שנמצא במקום. במיוחד הוא התרשם מן האטימות של הקבר, שממנה הוא הסיק כי זה ביתו של גרגמל. אתה יודע למה קוראים לו גרגמל? שאל.

 

-          לא, למה?

-          כי הוא גר בכרמל.

-          אהה.

-          זה הוא שדרס את חתלתולי.

-          מה אתה אומר.

-          כל החתלתולים שנדרסים בעולם, זה גרגמל.

-          מה אתה אומר.

 

התחלנו לצעוד במעלה השביל בחזרה למכונית בדומיה. לפתע עצר מאור ליד קבוצת עצים ורמז לנו להיות בשקט. אני הולך לדבר עם העולם, הוא אמר. נתנו לו מקום ושמרנו על שתיקה. אחרי חצי דקה הוא חזר ודיווח: אמרתי לעולם שיאמץ אליו את חתלתולי, ושידאג לו וינחם אותו ויאהב אותו. וגם אמרתי לו שיגיד לגרגמל שיפסיק. והעולם אמר שהוא שמע ושזה בסדר.

 

הסתכלנו זה על זה ואז עליו, ואז שוב זה על זה. עלינו בשביל למכונית ונסענו הביתה.

 

כמו שאמרתי בהתחלה, לא לכל סיפור יש פואנטה.

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 16 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 17 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 18 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 19 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 20 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 21 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 22 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 23 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 24 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 25 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 26 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 27 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 28 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 29 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסתכלנו זה על זה ואז עליו, ואז שוב זה על זה. עלינו בשביל למכונית ונסענו הביתה.
ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט