לאן מכאן (21)
 

 

לאן מכאן (21)

מאת חן יחזקאלי, 17/3/2013

 

בישראל משמשת הציונות כיסוי והצדקה לכל העוולות החברתיות ולכל אוזלת היד המדינית. התעוררות מן החלום הציוני (א')

 

לפני מספר ימים כשהערתי את מאור בני משנתו, הוא ביקש שאניח לו לישון עוד שתי דקות כדי להשלים את חלומו. כשקם סיפר לי בתדהמה כי חלם שהוא חולם, ואז חלם שהוא מתעורר אבל באמת עדיין היה ישן. אז השתתק ושקע בהרהורים. אולי שאל את עצמו מניין לו שהוא אינו חולם גם ברגע זה.

 

לאחרונה אני מהרהר הרבה על החלום הזה שקוראים לו ציונות, ועל כמה קשה להתעורר ממנו, כולל לי. כששואלים אותי אם אני ציוני איני יודע מה לומר. לרוב אני שואל: למה הכוונה? הציונות, אומרים לי, פירושה להיות בעד מה שטוב ונכון וצודק. אם כך, בטח שאני ציוני! אבל האם זה הכל? ובכן, יש תוספת קטנה: ציוני הוא מי שדוגל ברעיון כי ישראל היא מדינתו של העם או הלאום היהודי. וזה לא באמת תוספת, מסבירים לי, כי זה מובן מאליו, זה חלק מלהיות בעד מה שטוב ונכון וצודק. ובאמת ככה זה נראה גם לי. כשאני חושב על איך שהעם היהודי נרדף כבר 2,000 שנה, ואיך שתמיד רק רדפנו שלום ואיך שלא עזר; ועל איך שבכל העולם מקובל שלכל עם מגיעה מדינה; ועל איך שאילו ישראל קמה 20 שנה קודם אולי לא הייתה השואה; ועל כל הדברים המדהימים והנשגבים שעשו אנשים רבים וטובים בהשראת הרעיון להקים בישראל בית לאומי ליהודים; כשאני חושב על כל זה, איך אני יכול שלא להיות ציוני?

 

אבל אז אני חושב הלאה: על איך שבישראל משמשת הציונות כיסוי והצדקה לכל העוולות החברתיות ולכל אוזלת היד המדינית, ועל איך אפילו האנשים הנאורים והמתקדמים ביותר מסכימים לכך, ועל איך שזה תמיד מאותו נימוק: כי ישראל היא מדינת היהודים. למרבה הצער יש לכך כל כך הרבה דוגמאות. למשל, בישראל אפילו המוחים נגד כפייה דתית מצדיקים את התערבות המדינה בענייני דת (שזוהי מהותה של כפייה דתית!), בתנאי שההתערבות תהיה לפי השקפתם, כמובן, כי ישראל היא מדינת היהודים; או, למשל, בישראל אפילו המוחים נגד אפליה דתית מצדיקים את הדרת המוסלמים מן הצבא ומתפקידים בכירים במוסדות המדינה (למשל מוסד הנשיאות, מוסד ראשות הממשלה, השב"כ ומנהל מקרקעי ישראל), כי ישראל היא מדינת היהודים, ואפילו המוסלמים עצמם משלימים עם הדרתם בטענה כי זו אינה מדינתם; או, למשל, בישראל אפילו חסידי השלום הנחרצים ביותר שוללים ללא דיון איחוד עם הפלסטינים במסגרת מדינית אחת, כי ישראל היא מדינת היהודים; או, למשל, בישראל אפילו הקוראים לגישור בין זרמים שונים בקרב היהודים, מקבלים כמובן מאליו כי אין מנוס ממאבקים אידיאולוגיים בישראל על דמותו של חזון הגאולה, כי ישראל היא מדינת היהודים; או, למשל, בישראל אפילו הלוחמים למען זכויות העובדים הזרים נדמו כששר הפנים אמר כי הללו מאיימים על אפיה היהודי של ישראל, כי ישראל היא מדינת היהודים; או, למשל, בישראל אפילו הלוחמים נגד שחיתות השלטון מצדיקים את ביזוי בית המשפט על ידי המדינה, למשל בהתעלמותה מן הדרישה לעשות צדק עם אנשי אקרית וברעם, כי ישראל היא מדינת היהודים; וכך הלאה.

 

אז לא. אני בהחלט לא בעד הלקאה עצמית, או שנאה עצמית, או ייאוש. אבל כל המחשבות הללו עשו לי לחשוב שאולי לא שאלתי את השאלות הנכונות. צריך לשאול שאלות. והשאלה אינה, האם מגיעה לעם היהודי מדינה: מובן מאליו שמגיעה! השאלה היא, מה לעשות עם זה שהעם היהודי ברובו הגדול אינו רוצה מדינה, ואף אינו רואה את עצמו כעם במובן זה, הלאומי-מדיני? מילים אחרות, מה לעשות בנוגע לכך שהיהודים בצרפת ובארצות הברית רובם אמנם רוצים מדינה יהודית, אבל לא בשביל עצמם (הם אמנם גם רוצים מדינה לעצמם - אך לא כיהודים, אלא כצרפתים ואמריקאים)? ועוד: השאלה אינה, האם צריך או רצוי שלישראל תהיה זיקה עם התרבות היהודית ועם יהדות העולם. מובן מאליו שכן. השאלה היא, מה צריך או רצוי להיות הקשר, בהינתן שאין מדובר בקשר של שייכות? אבל אולי הכי בוערת היא השאלה, בהינתן שישראל - המדינה, לא הארץ - אינה שייכת לעם היהודי, למי, אפוא, היא כן שייכת?

 

זהו אולי הדבר הכי מטריד בהתעוררות מחלומות, כפי שגם בני הקטן והחמוד מאור מבין: לא שהיא כרוכה בהתכחשות גורפת לכל מה שראינו בחלום. אם רק זה היה המקרה, אז זה היה קל. ההתעוררות כרוכה במשהו מפחיד בהרבה: היא כרוכה בהכרה בכל השאלות אשר בחלום היינו בטוחים - או לפחות קיווינו - שלעולם לא נצטרך לשאול. במציאות חובה לשאול.

  

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 16 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 17 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 18 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 19 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 20 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט