לאן מכאן (20)
 

 

לאן מכאן (20)

מאת חן יחזקאלי, 25/2/2013

 

אני מחפש חלון הזדמנויות, חלון קטן אבל עכשווי. עכשיו. היום. למה לא?

 

לפעמים אומר לי מאור בני, אבא, בוא תראה מה מצאתי, בטון ובארשת של דחיפות עליונה, כאילו יש בעולם כולו שני זמנים בלבד: עכשיו ולעולם לא. באותן פעמים הוא נעשה חרש לחלוטין לכל אמירה מצדי זולת היענות מלאה לקריאתו.

 

כמעט בכל מערכת בחירות וגם בהזדמנויות אחרות, כמו למשל בשיא אירועי המחאה של קיץ 2011, אנו שומעים כי יש לנו "חלון של הזדמנויות". לפעמים זה נשמע מטופש. ככלות הכל, כל רגע בחיים הוא חלון של הזדמנות מסוימת. ואולי זוהי הדרך הנכונה לחיות את החיים: לשאול תמיד מהי ההזדמנות עכשיו, מה ניתן לעשות עכשיו ממש בצורה הכי מוצלחת, כלומר, להיות אופורטוניסט. אצלנו יש שם רע לאופורטוניזם כמו גם לאינטרסנטיות, ולכך יש הצדקה, אני חושב, רק אם האופורטוניזם מנציח בלבול באשר לרצונותינו (שיש לדון בהם כאשר אין עוד הזדמנות, על-מנת שנכיר אותה כאשר היא תופיע במלוא הדרה). ואולי יש לנהוג אחרת - לעשות את הדבר הנדרש כאן ועכשיו, בלי כל שימת לב לשאלת ההזדמנות או הרגע הנכון. פשוט כי להזדמנויות ולרגעים נכונים יש נטייה ידועה לשמצה שלא לבוא לעולם למי שמחכה להם באופן פאסיבי. פרט לכך, ידוע שציידי ההזדמנויות הם טרף קל לנוכלים המוכרים סחורות חסרות ערך "למהירי החלטה בלבד", כלשונם. לכן צריך אופורטוניזם, אבל צריך גם שתהיה עליו גם הכנה וגם בקרה.

 

אמר אבא אבן, הפלסטינים מעולם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות. הוא צודק, כמובן, אלא שהוא אמר זאת בזחיחות-דעת בלתי-מוצדקת, שכן הם למדו זאת מאתנו. מחמיץ ההזדמנויות הסדרתי ודאי מחמיא לעצמו כאשר הוא מתחזה לאדם זהיר. גם אני הייתי כזה. אלוהים יודע כמה הזדמנויות פספסתי מרוב זהירות. והלקח מכל זה הוא כי יש להיזהר גם מפני הזהירות. מי שאינו מוכן לכך מתחרט. אומנם, יש לזכור, גם מהירי ההחלטה מתחרטים. אין ביטוח נגד פספוסים.

 

אני מודה: איני יודע אם כניסתו של מזכ"ל חדש לתפקידו בתנועה הקיבוצית היא הזדמנות. או כניסתם של 53 חברי כנסת חדשים לתפקידם. אני מודה: לפעמים, הזדמנויות מדומות מטביעות אותי בים של דפרסיה. אין דבר מייאש יותר מתקוות סרק. אין כוונתי לתקווה נכזבת, שכן, ככלות הכול, מרבית התקוות נכזבות. כוונתי לתקווה שברגע שהיא נכזבת אנו יודעים כי יכולנו לדעת מראש כי היא תכזיב. - אולי אף ידענו זאת וניסינו להדחיק.

 

אם-כן, מה נדרש מהזדמנות כדי שלא תהיה מדומה? מה נדרש מתקווה כדי שלא תהיה תקוות-סרק? איני יודע. אז אני מחפש אנשים מרירים, מיואשים, כועסים, אנשים שנשבר להם אבל שעודם מוכנים לדון בשאלה זו, בלי תקוות מנופחות אך גם בלי להניח לייאוש להיהפך לנבואה המגשימה את עצמה: לא מה יבטיח הצלחה, אלא מה נדרש כדי להימנע מכישלון בטוח. מה נדרש מהזדמנות כדי שלא תהיה מדומה? מה נדרש מתקווה כדי שלא תהיה סרק? יש תשובה אחת, חלקית אך כדאית: כדאי לנסות לבדוק כל תקווה ברצינות, על ידי שמנסים להראות כי התקווה נידונה לכישלון. לא להראות כי אין התקווה מובטחת, וגם לא להכשיל אותה, אלא להראות כי התקווה נידונה לכישלון. אם ניכשל במאמץ כן להראות כי התקווה נדונה לכישלון מראש, כי אז מצאנו תקווה. זה נשמע כמו התחכמות, אני יודע, אבל זה רציני לגמרי. אני עצמי, בתמימותי, מטיף יום-יום לשקיפות של התנועה הקיבוצית ולרעיון כי על ידי כך נאפשר לה לחזור לימי תפארתה ולמלא תפקידים מרכזיים במדיניות הלאומית. ודאי כי לתקווה זו אין הרבה סיכויים. אך האם היא נדונה לכישלון מראש? האם אין כל סיכוי שכמה תמימים כמוני ייענו לקריאתי? איני יודע. אני מחפש חלון הזדמנויות, חלון קטן אבל עכשווי. עכשיו. היום. למה לא?

  

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 16 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 17 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 18 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 19 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט