לאן מכאן (11)
 

 

לאן מכאן 11))

מאת חן יחזקאלי, 5/12/2012

 

בני התנועה הקיבוצית ובנותיה עושים שנת שירות בעשרות מקומות, אף לא אחד מהם במגזרים שאינם יהודיים. בעצם למה?

 

לפעמים, כשאני מצער את מאור, בני, הוא הולך אל אמו ומנסה לגייסה נגדי. אם היא מאכזבת אותו הוא מיד שוכח לי את עוולתי, ומנסה לגייסני נגדה. בכך הוא מגלה גמישות מפעימה ביחס לשאלה את מי יש לכלול בתוך "אנחנו", ואת מי יש לקטלג בתור "הם". אך אולי אין זה כך: אולי יש בכך נוקשות בבחירת הקריטריון: "הם" הינם אלו שציערו אותי לאחרונה.

 

שאלת הזהות הקולקטיבית היא קמאית ביותר. ההתייחסות המסורתית לה היא להניח למסורת להכריע בעניינה לפני שהיא עולה. כאשר חז"ל אמרו, עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת, הם השיבו לשאלה עוד לפני שעלתה ובכך מנעו ממנה לעלות שכן ברור מראש כי עניי עירך קודמים. אך האם עניי עירך קודמים לעניי קרובי משפחתך? ומה אם קרובי משפחתך חיים בעיר אחרת? החברה המסורתית הייתה בנויה כך שהבידוד של כל שבט מכל השבטים האחרים היה כמעט מוחלט, וזה עזר למנוע את עלייתן של שאלות אלה.

 

בידודם של שבטים לא מנע מכמה מהם להתאחד בבריתות למעיין "שבט-על", וזה אפשר היווצרות מעגלים של זהות: מי שנחשב "הם" בתוך מעגל מצומצם נחשב "אנחנו" במעגל הרחב יותר. בקיבוץ לימדו אותנו להבחין בין "אנחנו בני כיתת שיבולת", ו"הם, בני כיתת רקפת", אבל הם ואנחנו היינו "אנחנו בני הקיבוץ" ביחס לאלו שהינם "הם בני העיר", ואילו הם היו חלק מ"אנחנו היהודים" בנבדל מאלו שהינם "הם הערבים". רק כאשר בגרתי למדתי כמה מפוקפקות כל הבחנות אלו, במיוחד מאחר שיש בני קיבוץ החיים בעיר ולהפך, וכמו-כן יש יהודים ערבים.

 

יש הקשרים בהם שאלת הזהות הקולקטיבית חסרת חשיבות, כמו במקרה של "אנחנו, אדומי השיער", אך היא נוטה להיעשות חשובה כשהיא מכריעה בענייני סולידריות, ערבות ונאמנות. השאלה עלתה בקיבוצי הקיבוץ הארצי, שדגלו בציונות, בסוציאליזם ובאחוות עמים, ולא עלה על דעתם כי הללו עשויים להתנגש. כאשר ההתנגשות טפחה על פניהם תפסה הציונות קדימות כמובן מאליו, מבלי שהשאלה עלתה. כל עוד בערו פעולות האיבה, זה מובן. אלא שהזמן עובר והשאלות עדיין אינן עולות. למשל, האם "ערביי ישראל" הם חלק מ"אנחנו הישראלים"? האם יהודי קליפורניה הם חלק מ"אנחנו הישראלים"? ישראל כולה שותקת בעניין זה, והתנועה הקיבוצית מתחבאת מאחורי מסך שתיקה זה.

 

כיום עסוקה התנועה הקיבוצית במאבק נגד מנהל מקרקעי ישראל על עוולותיו כלפיה, אך אינה אומרת דבר וחצי דבר על עוולותיו כלפי מגזרים אחרים, כולל במיוחד עוולות שהיא עצמה הייתה שותפה להן, כידוע, כאשר היא הסכימה לקבל אדמות גזולות מידיו מיד אחרי שוך הקרבות בשנת 1949. ועוד דוגמה: מפעל הסולידאריות הלאומית המפואר ביותר של התנועה הוא מפעל שנת השירות. בני התנועה ובנותיה יוצאים כל שנה לשרת בעשרות מקומות, אף לא אחד מהם במגזרים שאינם יהודיים. אפילו התומכים בשירות לא-צבאי של אזרחי ישראל שאינם יהודיים מקפידים לומר "שירות אזרחי", לא "לאומי", שבו ישרת כל אדם רק בקרב בני המגזר שהוא שייך אליו, אצל ה"אנחנו" שלהם. וכאשר כולנו הפגנו סולידאריות מעוררת התפעמות עם הילדים בדרום לפני ובמהלך מבצע "עמוד ענן" לאחרונה, לא נשמע קולם של הקוראים להזדהות עם סבלם של ילדים "אחרים", של ילדים בצד השני.

 

יואל מרשק, ראש האגף למשימות הלאומיות בתנועה הקיבוצית: ספק אם יש בישראל עוד אדם הלוקח על עצמו אתגרים חברתיים ולאומיים כמוך. ובכל זאת נראה כי גם אתגר זה שייך אליך. האם תואיל להרימנו?

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

 

 

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט