לאן מכאן (9)
 

 

לאן מכאן (9)

מאת חן יחזקאלי, 18/11/2012

 

למרות שהקיבוץ עבר אינסוף שינויים ותיקונים, את העוינות לתיקונים, הוא לא תיקן עד היום. בין בני אדם לעקרונות

 

בני, מאור, שאל אותי מדוע עליו לאכול כשאינו רעב ומדוע איני רוצה לתת לו לאכול כשהוא רעב. ניסיתי להסביר לו כי ארוחה היא לא רק פעולה גסטרונומית, אלא גם מוסד חברתי. הוא לא הבין. אני משער כי הוא סבור שיש לעצב מוסדות חברתיים כך שיתאימו יותר לבני אדם.

 

התאמת מוסדות לבני אדם שייכת לתחום הידוע בשם ארגונומיה, כלומר הנדסת-אנוש. כנגד נוהג זה עומד הנוהג ההפוך, שאולי השם הראוי לו הוא עיצוב-אנוש, שעניינו אינו לעצב מוסדות לפי האדם אלא להפך. מאחורי נוהג זה עומדת ההשקפה כי ידיעותינו על בני אדם מושלמות - או אמונתנו צרופה - וממילא המוסדות או הנוהגים החברתיים שלנו מושלמים, ועל כן יש לעצב בני אדם לפיהם ולא להפך. בארי חזק כתב פעם לאהובתו כי בקיבוץ מתאימים בני אדם לעקרונות במקום להתאים עקרונות לבני אדם. הוא כתב את זה בדיוק אחרי אסיפת קיבוץ כוחנית במיוחד. אני זוכר כי כאשר קראתי את מכתבו חשבתי לי כי עיצוב-אנוש הוא פעולה כוחנית, וכי שורש הרע הוא זה, שמתיימרים כי הידע שבידינו מושלם או כשאוחזים באמונה צרופה.

 

מצד שני, מה אפשר לעשות? לפעמים האנשים מקולקלים והעקרונות מתוקנים, ואז באמת צריך להתאים בני אדם לעקרונות. למשל החוקה האמריקאית שהייתה מתוקנת יותר מן האנשים שכתבו אותה, כי היא הייתה בעד שוויון בעוד שהם היו בעלי עבדים. ובאמת החוקה הזו עזרה לאמריקה להתקדם אל עבר השוויון יותר ממה שמנסחיה חלמו. אבל מה עושים אם העקרונות עצמם מקולקלים? מתקנים אותם, כמובן. הבעיה היא שבשביל זה צריך שהם יהיו פתוחים לתיקון. גם כאן החוקה האמריקאית היא הדוגמא, כי היא עברה תיקונים כה רבים שלמעשה החלק הארי בה הוא התיקונים.

 

אין חברה ואין מסורת אשר אינה עוברת תיקונים. גם מסורות המתיימרות להיות מושלמות מכניסות תיקונים, רק שהן עושות זאת בצנעה. למשל המסורת היהודית, שיש בה אינספור תיקונים אך היא מתיימרת להיות אותה מסורת שנמסרה למשה בסיני. הדוגמא הבולטת ביותר היא קביעתו של החת"ם סופר כי לפי התורה אסור לעשות חידושים בדת, קביעה שהפכה למוטו של הזרם האורתודוכסי ביהדות. קביעה זו הייתה בעצמה חידוש, כמובן. כדי להסתיר זאת השתמש החת"ם סופר באמירה עתיקה מן הגמרא: "חדש אסור מן התורה", תוך הצנעת העובדה כי בגמרא הכוונה הייתה למשהו אחר בתכלית (הכוונה המקורית הייתה כי אסור לאכול מן התבואה החדשה לפני הנפת העומר בפסח).

 

בקיבוץ הייתה בעיה: מצד אחד התיימרנו כי הסדרים החברתיים שלנו הם הטובים ביותר שאפשר, היות שהם מבוססים על ידיעת האמת את טבע האדם. מצד שני רצינו להיות חברה פתוחה ולא כוחנית. זה לא הולך ביחד: היומרה לסדרים החברתיים האולטימטיביים ולידע האולטימטיבי סוגרת אותנו והופכת אותנו לכוחניים. אלא אם כן הידע האמור הוא הידע כי כולנו טועים, והסדרים האמורים הם אלה המאפשרים תיקון תמידי של טעויות. כשאני חושב על מה היה יכול להיות אילו המייסדים אימצו קו מחשבה שכזה... הקיבוץ אמנם עבר אינסוף שינויים ותיקונים: אך את העוינות לתיקונים, אותה עצמה, כך נראה לי, הוא לא תיקן עד היום. יש קיבוצים שקיבלו תיקון זה ויש שקיבלו תיקון אחר, אך איזה קיבוצים קיבלו תיקון כדרך חיים?

 

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

 

 

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט