לאן מכאן (6)
 
 

לאן מכאן (6)

מאת חן יחזקאלי, 21/10/2012

 

ההבטחה שיהיה טוב - כמו גם הדרישה לה - מבטיחה שיהיה רע

 

שלשום הלכתי עם מאור לים. שאל: "נמצא שם צדפים יפים?" השבתי: "איני יודע. נחפש ונראה". שקע במחשבה. בסוף אמר: "נחפש ונראה. אולי נמצא משהו אחר!"

 

לפעמים אנו דורשים, כתנאי להליכה בדרך מסוימת, שהתוצאות יובטחו לנו מראש. לפעמים ההתעקשות על הבטחה מונעת את עצם אפשרותו של הדבר המבוקש. כולם יודעים זאת, חוץ מן המורים, שתמיד דורשים שהכל יהיה ידוע ומובטח מראש. למשל, הם בעד דיאלוג פתוח בין מורה לתלמיד - מי נגד? - ובלבד שנדע מראש מה על המורה לומר, כיצד על התלמיד להגיב, כיצד על המורה להגיב על תגובת התלמיד ולאן כל זה יוביל. אבוי לנו.

 

אבוי: כולנו נרקומנים וספקים של הבטחות. מוריס רוזנפלד הבטיח לנו ש"פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות". נעמי שמר הבטיחה שזה יקרה מחר, מקסימום מחרותים. חיים חפר הבטיח לילדה שלו הקטנה ש"זו תהיה המלחמה האחרונה", ויהונתן גפן הבטיח לכולנו ש"יהיה טוב". אריאל שרון הבטיח להביא שלום, ומדבקות על פגושי מכוניות מבטיחות כי "הכל לטובה". חסידי החשיבה המכונה בפיהם "חיובית" מבטיחים שאם נאמין שיהיה טוב אז יהיה טוב. והמורים, שאינם רוצים להצטייר כחסידים שוטים של חשיבה חיובית, מבטיחים את אותה הבטחה רק בתוספת התנאי שנעבוד קשה, לפי הנחיותיהם ולפי השלבים המוכתבים על ידם.

 

המורים המיתולוגיים בקיבוץ אמרו משהו אחר: אם תפנים את הערכים שאנו מנסים להנחיל לך, תחיה חיים ערכיים, ואם בנוסף על כך תישאר בקיבוץ, אז תחיה חיים ערכיים וטובים. למשל ערך העבודה. בכל העולם דואגים אנשים לפרנסה, לקריירה, לסיפוק בעבודה, להרגשה שהם תורמים, להכרה ולהזדמנות ליזום. אלה הדברים שנותנים ערך לעבודה אם הם קיימים - אך קיומם אינו מובטח, ולכן צריך לדאוג להם. בקיבוץ הפכו את היוצרות ואמרו, העבודה היא ערך עצמאי לגמרי. בכך הייתה הבטחה מובלעת - ועם זאת ברורה וחזקה - כי כאשר אנו מגשימים את ערך העבודה, כל השאר מסתדר מאליו: אם רק תעבוד ממילא תהיה פרודוקטיבי, ממילא תזכה להכרה, ממילא תחוש סיפוק. לפרנסה אתה ממילא אינך צריך לדאוג, כי אתה בקיבוץ, לקריירה שואפים רק הבטלנים והפרזיטים, ובאשר ליוזמה - אל תדאג, כשנצטרך יוזמה נגיד לך.

 

כואב לחשוב כמה שילמנו, וכמה עודנו משלמים, על הבטחות כוזבות, ועל הסירוב לדבר עליהן. אפילו מוקי צור, איש אציל, היסטוריון אשר לעולם אינו מניח לאהבת האמת ולאהבת האדם שלו לבוא זו על חשבון זו, אפילו הוא נמנע מלומר על המייסדים שכיזבו, ורק אומר, בנימה סלחנית, שהיו נאיביים. איני מתנגד לסלוח, אבל לפחות בואו ונגיד על מה: לא על נאיביות - שהרי נאיביות איננה חטא - אלא על הדחקת הספק ועל התעלמות משאלת המחיר, כולל המחיר אשר ייגבה מן הדורות הבאים. דבר זה הוא חטא ועוד איך, ועלינו להודות בכך ולא להתחבא מאחורי התירוץ שזהו עניין של הקשר או של תקופה או של השקפה: שהרי הכל עניין של הקשר או של תקופה או של השקפה, וזה אינו פוטר אותנו מלדבר על הדברים בגילוי לב גם אם הם נעשו בהקשר אחר, בתקופה אחרת, ועל ידי אנשים שהשקפתם הייתה שונה משלנו.

 

ההבטחה שיהיה טוב - כמו גם הדרישה לה - מבטיחה שיהיה רע. אם יש משהו שניתן ללמוד מניסיונם של המייסדים - זה הדבר: הם דרשו מעצמם להבטיח הצלחה ובכך חייבו את עצמם לחוסר יושר ולאי אחריות, וממילא הבטיחו כישלון. מוקי: נדמה לי שהכדור במגרש שלך.

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

 

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט