לאן מכאן (4)
 
 

לאן מכאן (4)

מאת חן יחזקאלי, 2/10/2012

 

מה שייך לתרבות המעגל? מה מחייה אותה? מה מרעיל אותה? מהו תנאי הכרחי לה?

 

לפעמים, אני מעליב את מאור והוא כועס עליי, ואז עובר קצת זמן והוא שוכח. אז הוא פתאום בא אליי לשתף אותי במשהו שמלהיב אותו, עוצר לרגע כמי שנזכר בכך שהוא כועס עליי, ורואים עליו שהוא מתלבט מה לעשות. לפעמים הוא מחליט לשתף אותי (אבא, תראה מה ציירתי!), אבל עם גבול (אני לא מסכים לך לגעת!) שכמו בא לומר, לא שכחתי. אני חושב לעצמי: כולנו ניצבים לא פעם מול דילמות כאלה. כמו זו שבה סיימתי את רשימתי הקודמת: כיצד מחזיקים שאלה פתוחה תוך עשייה? כיצד נוקטים פעולה מבלי לסתום את הגולל על השאלות שבייסודה?

 

הדרך היהודית מבית "ישראל סבא" לעשות זאת הייתה על ידי ה"שקלא וטריא", או הלמידה בחברותא. לפי המשורר והסופר חיים גורי, הדרך של אנשי הקיבוץ ותנועת הנוער והפלמ"ח לעשות זאת הייתה תרבות המעגל. "הכוונה", הוא הסביר, "לקשר עם השווים והשותפים... שיחת חברים... תרבות המעגל טיפחה סגנון דיבור מיוחד. את מקום הנואם הגדול תפס המשוחח המורה, המבקש לברר דברים, להבקיע יחד מן הספק, לשכנע בצוותא.

 

התרבות ההיא דחתה את הדמגוג, את אשף המילים, את הקוסם והמכשף, וחתרה אל העיון ואל השותפות. היא כבדה את המבוכה כמצב חיובי, שבו מבקשים אנשים לחשל את אמונתם. (היא) לא הייתה מועדון ויכוחים סלוני... (אלא) הכירה תנופת עשייה ותשוקת יצירה ומורא קרבות ופריצה והבקעה ומעשים חיים... (היא) חתרה אל דמוקרטיה במובנה הנעלה...".

 

לי עצמי נראה כי הרצון לשכנע ולהתחזק באמונתנו אינו עולה בקנה אחד עם הרצון בשוויון ובפתיחות, כי הוא מציג את מי שאמונתו חלשה או שונה כפחות ערך, והוא עוין לרעיונות חדשים. ממילא הוא נוגד את תרבות המעגל עצמה. ואכן נראה לי כי כל הנ"ל - אנשי החברותא, הקיבוץ, תנועות הנוער והפלמ"ח - התנדנדו דרך קבע בין הרצון ללבן את ספקותיהם ואת מחלוקותיהם, מזה, לבין הרצון לחזק את אמונתם, מזה. הרצון בחיזוק האמונה מונע חשיפה של טעויות, מרחיק אנשים שאמונתם שונה, ואוטם את המוח ואת הלב. זהו מחיר יקר. חיים גורי חותם את תיאורו את תרבות המעגל בשאלה: האם היא שוקעת?

 

קצת כמו השאלה של יהונתן גפן, אתם זוכרים: יכול להיות שזה נגמר? בטח שזה נגמר. תרבות המעגל שקעה ומתה מזמן. מה הרגה? כיצד אם בכלל ניתן להחיותה? אם בכל זאת היא חיה: איפה? האם הייתה לה תחייה, למשל, בתנועת המחאה? בשולחנות העגולים? האם יש לה תחייה בתנועות הבוגרים של תנועות הנוער? במרכז בינ"ה? בצוות החשיבה של אגף המשימות בתנועה הקיבוצית? ראש האגף, אדם יקר הראוי לכל הערכה ושאני אישית מוקירו, מנהיג בצוות זה נורמות של נשיאת נאומים התעלמות מן היושב ראש, ובמיוחד מבקשותיו של היושב ראש לקצר בדברים. האם תיתכן תרבות המעגל במצב זה? לצערי, דומני שלא.

 

אלו כולן, בוודאי תסכימו, שאלות נאות וראויות. לא פחות נאה היא שאלת תאורה הנכון של אותה תרבות. כמו שאמרתי, אני עצמי סובר לא רק זאת, שהרצון לשכנע - בין את הזולת בין את עצמי - אינו שייך לתרבות האמורה, אלא אף זאת, שהוא מה שמחסל אותה. מה שייך לה, אפוא, לתרבות המעגל? מה מחייה אותה? מה מרעיל אותה? מהו תנאי הכרחי לה, שבלעדיו היא מחוסלת? ושוב: מה חיסל אותה בעבר?

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

 

 

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט