לאן מכאן (3)
 
 

לאן מכאן (3)

מאת חן יחזקאלי, 24/9/2012

 

חלוץ אינו זה שהולך קדימה - אלא זה שהולך קדימה למרות ספקות. נהיה כולנו חלוצות וחלוצים

 

כשאני הולך בשבילי הקיבוץ עם מאור, בני, הוא לפעמים אומר: "אני המוביל! אתה תלך מאחוריי!" לפעמים הוא אומר כך בחיוך, כמשחק, אבל לפעמים ברצינות. לפעמים אני הולך אחריו בצייתנות, לפעמים מסרב לו בהתרסה, ולפעמים מתחכם, כדי לראות איך יגיב, למשל, אני אומר לו, "אתה מוביל", אבל הולך לצדו. מה זה משנה, לפעמים אני חושב, כך או כך נלך לאיבוד. כיצד משתפים פעולה באיבוד? או, כמו ששאלתי בסוף רשימתי האחרונה, כיצד משתפים פעולה בהינתן ספק ומחלוקת? ובמיוחד: כיצד עושים זאת למען מטרה חשובה משותפת, וכיצד עושים זאת בתעוזה, בהתלהבות, ובהמשכיות? המחלוקת יכולה להיות על העניין הכי מרכזי או הכי שולי. היא יכולה להיות גם על עצם השאלה, מה מרכזי ומה שולי?

 

לפעמים אין ספק ואין מחלוקת. אז השאלה בכלל אינה עולה. אבל מה עושים בשאר המקרים? על כך יש שרשרת של תשובות מחדל (באנגלית: default): ההכרח, המסורת, והסמכות. ההכרח מכריע, למשל, כשיש מחלוקת במה לעבוד, והגענו לפת לחם, אז לוקחים את העבודה הראשונה שמזדמנת לנו וחסל. כשההכרח אינו מכריע עושים כפי שמכתיבה המסורת, כמו למשל, כשהמסורת אומרת שנלך לעבוד בעסק המשפחתי וחסל. כשהמסורת אינה מניחה את הדעת, למשל כשהעסק המשפחתי פושט את הרגל מבחינה כספית או מכל בחינה אחרת, פונים אל הסמכות. מיהו בעל הסמכות? במזכירות התנועה הקיבוצית, למשל, שאלה זו אינה עולה לעולם, לדאבוני, כי כולם יודעים כי הסמכות כנראה בידי ראש התנועה המכהן, ללא כל תלות בשאלה על מה מדובר. אך כשהשאלה עולה, פעמים רבות שאז מכריעים לפי המסורת. זה מסביר מדוע כה רבות קורה שלאחר הפיכה עולים לשלטון אותם אנשים שהיו בו לפניה.

 

רוב האנשים בכלל לא חושבים על כל זה. הם פשוט הולכים עם הזרם, לפעמים החיצוני ולפעמים הפנימי. אלא שלפעמים הזרם החיצוני והזרם הפנימי מנוגדים, ואז יש קונפליקט פנימי, וממילא ספק. לכן השאלה מה לעשות, או כיצד לשתף פעולה בהינתן ספק ומחלוקת, כופה את עצמה אפילו על מי שאינו רוצה בה, אפילו על מי שאינו רוצה לשתף פעולה אלא עם עצמו בלבד. היא ניצבת בפני כל מי שרוצה לתרום תרומה משמעותית לא רק על ידי ציות, אלא בצורה מודעת וחושבת. אנשים שזה תיאורם נקראים מנהיגים, או חלוצים. ואכן השאלה ניצבה ועודה ניצבת מול כל המנהיגים והחלוצים מאז ומעולם, כולל מייסדי הקיבוץ לפני מאה שנה, וכולל ראשי תנועת המחאה כיום. הרצון להחזיקה בחיים ולא לתת לה למות, מבוטא על ידי מנהיגי המחאה המסרבים לקרוא לעצמם "מנהיגים", אלא קוראים לעצמם "פעילים". אני עצמי איני מסכים עם בחירתם, אך איני יכול שלא להעריך את הסנטימנט שביסודה. אולי זהו גם הסנטימנט המבוטא בשיר העממי הישן - "נהיה כולנו חלוצות וחלוצים". זו אינה תשובה לשאלה. זהו הרצון להחזיק את השאלה פתוחה. חלוץ אינו זה שהולך קדימה - אלא זה שהולך קדימה למרות ספקות. כיצד הולכים קדימה מבלי להשתיק את הספק? כיצד מחזיקים שאלה פתוחה תוך עשייה? כיצד נוקטים פעולה מבלי לסתום את הגולל על השאלות שבייסודה?

 

לקריאת החלק הראשון - לחצו כאן

לקריאת החלק השני - לחצו כאן

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט