היו גם נקודות אור
 
 

היו גם נקודות אור

מאת עלי קדם, 19/9/2012

 

ספר של ארנה גולן "ילדה של קיבוץ" איננו עוד אחד מאותם כתבי קטרוג, שבאים חשבון עם החינוך המשותף, ומאשימים אותו בכל מצוקות החיים הבוגרים

 

באחד הפרקים של ספרה "ילדה של קיבוץ" מספרת ארנה גולן (בן דרור), מן הבנות הראשונות של קיבוץ מסדה, על הולדת ביתה שלומית - הנכדה הראשונה לדור המייסדים. הפרק הוכתר בשם: "בת נולדה לנו - בת לנו, או נכדה ראשונה לקיבוץ?". כמו במסיבת החתונה, שקדמה לאירוע הלידה בקצת פחות מתשעה חודשים (שהרי הכלה, ארנה, היתה כבר בהיריון, וכמובן שאחרי האחות המקומית, חצי קיבוץ כבר ידע על כך), גם "מסיבת הנכדה" היתה יותר אירוע קיבוצי וכמעט שלא - אירוע פרטי. "החברים הנפעמים אמרו זה לזה: זכינו לדור שלישי, יש תקווה ועתיד למפעלנו." (עמ' 126). המאורע המרגש זכה אפילו להנצחה בעיתון הפועלים "דבר", וגם שם כמובן דובר על "הראשונים" ומפעלם, ולא על בני הזוג, ועל אחת כמה וכמה שלא הוזכרו תנאי הלידה הטראומטית והמייאשת לה "זכתה" האם הטרייה בבית החולים הסקוטי בטבריה. ככה זה היה פעם: "הקיבוץ" ו"הכלל" עמדו בראש סולם החשיבות, הפרט נדחק הצידה, לא מתוך כוונה רעה חלילה - זו היתה פשוט התפיסה השלטת.

 

הספר מיטיב לשקף, מעיניה של בת קיבוץ שגדלה בו בסוף שנות ה-30, את הקיבוץ כשהיה בשיא כוחו, הפנימי והחיצוני. הכוח הפנימי – כאשר לחברים היה ביטחון טוטאלי ובלתי מעורער בצדקת דרכם. זו הדרך, שבה מחנכים את הילדים הרכים במשטר כמו-צבאי, במערכת בה המטפלת - נציגת הקולקטיב - חשובה יותר מן ההורים, והיא זו שקובעת מתי יאכלו - את הכל עד הפירור האחרון - ומתי יישבו על הסיר, וחסר למי שאין לו פיפי. זו חברה, בה דעת הקהל משתקת כל ביקורת או הרהור/ערעור על האידיאל. והכוח החיצוני - כאשר כל מה שקורה בקיבוצים - בחקלאות, בחגי התרבות, ועוד - נישא על כפיים במעגלים הרחבים יותר של תנועת העבודה ושל היישוב כולו, ועל כך נאמר: המעמד מחייב. הקיבוץ חייב להוכיח לכל שהוא מצליח ושחבריו תמיד מאושרים ומרוצים.

 

אך הספר שלפנינו אינו עוד אחד מאותם כתבי קטרוג, שבאים חשבון עם החינוך המשותף, ומאשימים אותו בכל מצוקות החיים הבוגרים. המבט של גולן, ד"ר לספרות ומרצה, להתרשמותי, הוא יותר מאוזן, ורואה בצד השגיאות - גם את הצדדים היפים של החינוך הקיבוצי: את היחד והחברותא, את הקרבה לטבע, את הערכים החיוביים שספגו בני הדור השני ועוד. זהו כאילו מבט של משקיפה מהצד, בוגרת, לפעמים עם חיוך סלחני ולעיתים קצת באירוניה. אין פה כעס וזעם על דור ההורים, אלא הבנה לסיטואציה שבה הם היו נתונים. גולן מתבוננת באהבה בהוריה "הפרטיים", משה וריבה בן דרור (שטנצלר), צעירים מלאי רצון טוב שעלו מרומניה והפכו לחלק מהחברה הכל כך מחייבת-מחבקת- מלחיצה של הקיבוץ בשנותיו הראשונות. היא מלווה בחמלה את התמודדותם עם תנאי הדלות האיומים של השנים הראשונות, ועם החזרה למשק ההרוס עד היסוד במלחמת העצמאות. היא מטיבה לשחזר את ספקות והלבטים שליוו אותם ביחס לקיבוץ, למשל כאשר קצרה ידם מלעזור ולו במשהו לאחים וקרובי משפחתם שעלו לארץ כפליטי-שואה, ואת ניסיונם הכמעט טראגי לחצוב מעט אינטימיות משפחתית בתוך היחד החובק כל.

 

אפשר לקרוא את "ילדה של קיבוץ" כרומן התבגרות והתגברות. רוב התיאור מוקדש לשנות הילדות, הנעורים והשירות הצבאי של בת משק, שכבר מגיל מוקדם "מורדת" ואינה מוכנה לקבל כמובן מאליו את מצוות הקיבוץ. ואכן, האקט של ההתבגרות הוא בסופו של דבר עזיבת הקיבוץ - למרות הצער שהדבר גורם להוריה - והיציאה לדרך חדשה ועצמאית יחד עם בעלה שמאי - לימים סופר ויו"ר אגודת הסופרים בישראל. לעזיבה, שנתפסה אז כבגידה וככישלון של המערכת, יש פן של ניתוק פיזי: אתם שם ואני כאן, בעיר. אך ישנו גם הפן הסמלי והנפשי, של התגברות על "הקיבוץ שבפנים," על הסמכות ההורית של הקולקטיב. בין היתר וכדוגמה - התגברות על הסלידה והדחייה ממושג הכסף הפרטי. בגיל מאוחר יחסית מגלה המחברת שקשה מאוד לצלוח את החיים מבלי שהאדם דואג מבחינה כספית וכלכלית לעצמו ולילדיו, תובנה שאליה הגיעו גם בקיבוצים אבל רק ב-20 השנים האחרונות.

 

אישית התחברתי מאוד לספר. יש כנראה משהו ב"גנים המשותפים" של בני קיבוץ, בפרט אלה שגדלו בשנות החלוציות והעיצוב, שמאפשר להם להזדהות עם חוויית הילדות. כנראה שהיה משהו באותה חווייה מכוננת שהשאיר חותם עמוק שלא יימחה. ואכן, ספרה של גולן מצטרף לשורה של זיכרונות שפורסמו, ומן הסתם עוד יופיעו, על אותן שנים. זהו קודם כל ספר ומסמך מרתק כשלעצמו, המשחזר לפרטי-פרטים את הקיבוץ של פעם. אבל, מבלי להתיימר לכתוב היסטוריה כללית, גולן גם נותנת ביטוי לדור הבנים, לבטיו ומצוקותיו. ארנה גולן הצליחה ליצור מעין אפוס פרטי המייצג את הכללי, ומוסיף עוד נדבך למבט שלנו על החינוך המשותף ועל דור הבנים הראשון בקיבוצים.

 

"ילדה של קיבוץ", 335 עמ', הוצאת עקד

למאמרים של עלי קדם
ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט